תובענות ייצוגיות – מי צריך את זה?

אז זהו….שכולנו צריכים את זה, כי כולנו חיים כאן בישראל, וכמו השיר ההוא של הדג נחש אנחנו ממש לא פראיירים של אף אחד, חוץ מ….
 
לפעמים יש לי רושם שלאף אחד כאן לא ממש איכפת מה אומר החוק. למשל בשאלות כמו – עד מתי אפשר להחזיר מוצר פגום? מהו השכר המינימלי שצריך לשלם למלצר? מה מותר לבעל חברה ציבורית לעשות כאשר הוא יודע שפרוייקט מרכזי של החברה עומד בפני הצלחה משמעותית? איפה מותר למקם אנטנות סלולריות? האם מותר לגבות כסף בכניסה לחוף הים? מה העמלות שמותר לגבות עבור שירות בנקאי? ועוד. אם כולנו היינו מרוויחים מזה – מעולה. אם כולנו היינו מפסידים מזה – לא טוב, אבל מילא. אבל אם חלק מאיתנו (הרוב) מפסיד, והחלק האחר מרוויח, יש בעיה.
 
לשם כך המציאו את התובענות הייצוגיות (שאפשר לקרוא להן גם "תביעות ייצוגיות", אבל בגלל שהמחוקק שלנו בחר ב"תובענות" אני עושה כמוהו). הרעיון פשוט: מבטיחים שמי שימצא הפרה של החוק שפגעה באופן דומה במספר גדול של נפגעים, יגיש תביעה בשם אותם נפגעים, ויזכה בה, יקבל נתח שמן מהזכייה. אפשר לחשוב על זה כמו פרוייקט יזמי, עם סיכוי (לזכייה בתביעה) וסיכון (להפסד בה). באופן טבעי, היזמים העיקריים בתחום הם עורכי הדין, שיודעים מה אומר החוק, יכולים להבחין במקרים שבהם הפרו אותו, ויכולים להשקיע את המשאב העיקרי שנחוץ לניהול התובענה הייצוגית – זמן עבודה. כך רותמת התובענה הייצוגית את האינטרס הפרטי הצר של עורך הדין – לעשות כסף – למטרה ציבורית – אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו.
 
הבעיה, כמובן, שאת עורך הדין ממש לא מעניינת המטרה הציבורית. הוא יעדיף להשקיע ולהסתכן כמה שפחות, ולהרוויח כמה שיותר. האתגר הוא לייצר מערכת של כללים ותמריצים, שעליה יפקח בית המשפט, שתקרב ככל האפשר את האינטרס הפרטי של עורך הדין עם האינטרס הציבורי. עמידה באתגר הזה באופן מלא היא מסובכת, כפי שמלמד הנסיון מארה"ב שבה נהוגה התובענה הייצוגית במתכונתה היזמית מאז שנות ה-60.
 
תחום התובענות הייצוגיות הוא תחום מומחיותי, וכתבתי בו מאמרים אקדמיים רבים בארץ ובחו"ל. שימשתי גם כיועץ אקדמי לוועדה לעניין תובענות ייצוגיות, שהיתה וועדת משנה של וועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת. בסופו של דבר התקבל לפני למעלה משנה חוק תובענות ייצוגיות – התשס"ו, אשר התעלם מרוב המלצותיה של הוועדה. מאז קבלת החוק הסברתי את מעלותיו וחסרונותיו לעורכי דין ולשופטים כמו גם לתלמידי הרבים במרכז הבינתחומי. מאמרים שכתבתי על החוק התפרסמו או עומדים להתפרסם. אולם אני מרגיש שיכולתי להגיב באופן מהיר להתפתחויות בתחום זה, ובפרט להחלטות של בתי המשפט, היא מוגבלת. הזמן הלוקח ממועד התחלת העבודה על מאמר אקדמי ועד לפרסומו הוא בין שנה לשנתיים. מאמרים עיתונאיים ניתנים לפרסום מהיר יותר, אולם הנושא הוא כזה שחלקיו המקצועיים יותר אינם מעניינים את כלל ציבור קוראי העיתון. לכן הבלוג.
 
בבלוג זה אני מתכוון לכתוב על תובענות ייצוגיות בישראל. אני מתכוון להתייחס לתובענות ייצוגיות שהוגשו, להחלטות שניתנו בבתי המשפט, להתפתחויות בארץ ובחו"ל ולסתם שאלות מעניינות בנושא. לעתים אכתוב על מערכת המשפט וניהולה (עוד תחום מומחיות שלי). לעתים אחווה דעתי בנושאים משפטיים תוך שימוש בכלים מתחום התאוריה הכלכלית ותורת המשחקים, שימוש שאני עושה מדי יום בעבודתי האקדמית. אולם העיקר הוא התובענות הייצוגיות. ראו הוזהרתם!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיה  ביום אוגוסט 5, 2007 בשעה 11:36 pm

    נשמע בלוג מצוין וחשוב. אני אשמח לקרוא
    🙂

  • קורינה  ביום אוגוסט 6, 2007 בשעה 12:09 am

    כי מעניין, מעניין מאד.
    תודה.

  • גלעד סרי לוי  ביום אוגוסט 7, 2007 בשעה 6:32 am

    וברוך הבא
    האם אינך חושב שענף התובענות היצוגיות ממשיך ברדוקציה של האזרח לצרכן?

  • יהונתן  ביום אוגוסט 10, 2007 בשעה 4:08 pm

    תתחדש.

  • אורי  ביום ספטמבר 26, 2007 בשעה 3:56 pm

    שלום רב,

    קראתי את מאמרך בדבר תובענות ייצוגיות בדיני עבודה ותהיתי האם אתה באמת סבור שהחוק יכול להביא את השינוי המיוחל כ"כ…

    אם נתעלם מהבעיות הרבות הגלומות בתובענות ייצוגיות ונניח שהיתרונות רבים על החסרונות, עדיין החוק לא פותר את הבעיה המרכזית בדיני העבודה והיא בעיית התמריץ של העובד להגיש את התלונה, בין אם היא ייצוגית ובין אם היא אישית. מעבר לכך, איך אמור להוכיח אותו אדם שמרגיש נפגע שבאמת יש כאן אפליה סיסטמטית? ראיתי את שכתבתם במאמר אבל בכ"ז, אותו אדם שניגש להתקבל לעבודה במקום מסוים לא מכיר ויודע כמה אנשים כמותו ניגשו וכמה מהם הופלו לרעה, זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית..

    דבר נוסף, שהינו בעיני המרכזי ביותר הוא המדינה. הרי ידוע לכל שהמדינה הינה המעסיק הכי גדול בארץ ויחד עם זאת המעסיק שמפר את הכי הרבה חוקים וזכויות עובדים. החוק עצמו לא באמת פותר את הבעיות של כל אותם המועסקים בשירות המדינה משום שהוא משאיר "פתחי מילוט" דוגמת אי החזרת הסכומים שנגבו בעבר אלא רק מניעת גביית הסכומים מעתה והלאה – דבר זה מעקר מתוכן את התמריץ של העו"ד ושל הנפגע לתבוע…

    אשמח לשמוע את תגובתך ואף להחליף איתך דעות במייל.

    בברכה,
    אורי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: