המפתחות כבר בפנים!

זמן רב עבר מאז הפוסט האחרון. בזמן הזה הספקתי לטייל בנורבגיה, ומאז שחזרתי לא הצלחתי למצוא עשר דקות פנויות בראש כדי לכתוב משהו. עכשיו, יום כיפור, יש לי כמה דקות כאלה.
יש הרבה דברים מדהימים בנורבגיה – ובעיקר – הנוף הטבעי והאנושי. הכל כך שונה. הנורבגים (לפחות אלה שנתקלתי בהם באיזורים שמחוץ לערים הגדולות), כך נראה, רוחשים אמון רב לאנשים. האמון הזה מוצא ביטויו בהרבה נסיבות. אחת מהן, להן נחשפתי כתייר, היא כאשר מחפשים מקום ללינה. כאשר חיפשנו אחד כזה נתקלנו, במקרה, בבקתה שעליה היה רשום מספר טלפון. כאשר טילפנו לבעלים היא אמרה שהמפתחות נמצאים מתחת לשטיח הכניסה, שניכנס, ושהיא תבוא מאוחר יותר או למחרת כדי לקבל את התשלום. הבקתה, המאובזרת באופן מלא במכונות כביסה וכלים, כלי מטבח, טלוויזיה, ריהוט ועוד, עמדה לרשותנו, זרים מוחלטים, ללא שום בטחון או ערובה נוספת. כל כך פשוט!
 
אז מה יש להם, לנורבגים, שאין לנו? מדוע האמינה הבעלים של הבקתה שכשאכנס לבקתה אשתמש בכל בזהירות, כאילו היה שלי? מדוע האמינה שלא אעזוב מבלי לשלם? מדוע האמינה שאני, שהקשר הראשון והיחיד שלי איתה נוצר באותו רגע, בטלפון, אנהג לפי הכללים הברורים לה כל כך?
 
נורבגים (כידוע) אינם ישראלים. הם חושבים אחרת, חיים אחרת, ומתנהגים אחרת. יש להם תרבות אחרת. כל זה בוודאי נכון, אולם אינו מספיק. אין בכך כדי לענות לשאלה האמיתית – מה בחברה הנורבגית מאפשר לכללי התנהגות כאלה להישמר לאורך זמן? מדוע מספר האנשים שמפרים את הכללים – גורמים נזקים, לא משלמים, לוקחים חפצים – הוא כה נמוך עד שלא כדאי לבעלת הביקתה להטריד עצמה למקום עבור הסיכוי הזעום שתיתקל באחד מהם? מדוע נורמות התנהגות שאינן אופורטוניסטיות נוצרו בנורבגיה, וכיצד נשמרו לאורך זמן (ומדוע לא נוצרו במקומות אחרים, או שכשנוצרו לא החזיקו מעמד לאורך זמן)?
 

הפוסט הזה אינו מתיימר לענות על השאלה הקשה, אבל בכל זאת – שני נסיונות: תשובה אחת אפשרית, והיה אולי מעודד לדעת שהיא התשובה הנכונה, היא שמערכת אכיפת החוק בנורבגיה יעילה כל כך עד שכל הפרה של נורמות בחוק נתקלת בסנקציה מיידית ואפקטיבית. משפט, ולא תרבות. היה מעודד אם זו התשובה הנכונה משום שאז גם העתיד שלנו יכול להיראות ורוד יותר – ובלבד שנהפוך את מערכת המשפט שלנו ליעילה יותר (משימה לא פשוטה, אבל לפחות בגדר האפשרות התאורטית). תשובה אחרת, שאינה מעודדת בכלל, היא שההומוגניות באוכלוסיה הנורבגית – מבחינת מוצא, מצב סוציו-אקונומי, דת ועוד, מביאה לכך שהנורמות המקובלות ידועות לכולם, וכולם יודעים שהן ידועות (מה שקרוי בעגה הכלכלית common knowledge). בנסיבות כאלה קל לנורמות שיתוף ואמון הדדים להיווצר ואף להישמר. התשובה אינה מעודדת עבורנו בגלל ההרכב המאד הטרוגני של האוכלוסיה בישראל.
 
אני נוטה לחשוב שהתשובה השניה נכונה יותר מהראשונה. לא בדקתי זאת באופן רציני, אבל תשובה דומה ניתנה זה לא מכבר לשאלה דומה – מה משפיע על המידה שבה בעלי שליטה בחברות מסחריות 'חולבים' את החברה ולוקחים לעצמם הטבות (באמצעות משכורות עתק, מסחר במידע פנים, והנפקת אופציות ומניות לבעלי השליטה והמנהלים במחירים לא ריאליים). במאמר שכתב John C. Coffee מאוניברסיטת קולומביה, הוא הצביע על כך שבעלי השליטה בחברות סקנדינביות נהנים מהטבות נמוכות ביותר בהשוואה למדינות אחרות. את העובדה הזו לא ניתן להסביר באמצעות הבדלים באפקטיביות של אכיפת החוק. ההסבר אותו הוא מוצא משכנע יותר נעוץ במידת הלכידות וההומוגניות החברתית. התוצאה היא שבעלי המניות בחברות הסקנדינביות נותנים יותר אמון בחברות שבהן הם משקיעים.
 
משכנע? סעו לנורבגיה ותבדקו.
 

 
 
 
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אילנה  ביום ספטמבר 22, 2007 בשעה 1:07 am

    בחינוך / תרבות. מקווה שאינני נאיבית.

  • בועז  ביום ספטמבר 22, 2007 בשעה 2:14 am

    חינוך קפדני וברור, מצד אחד – ומערכת משפט ללא משוא פנים ומערכת אכיפה חזקה ביותר.

  • אורי  ביום ספטמבר 22, 2007 בשעה 8:54 am

    דילמת האסיר חלה גם בנורבגיה. אנשים יכולים לנהוג כמשתפי פעולה אחד עם השני, אבל כשיבוא הבוגד הבלתי נמנע, הוא יוכל לנצל אותם.
    אתה מדבר על מערכת המשפט כגורם שיכול לאכוף את החוק בצורה יעילה – אבל לדעתי זה כמעט בלתי אפשרי. לכל מערכת אכיפת חוק יש בעיות מובנות (built in) כגון מחסור בידע על העבירות ועל העבריינים, ובמיוחד בזמן אמת (למרות שבארצות מסוימות אחוז המלשינים גבוה יותר), מחסור בתקציב (כמעט תמיד), אי יעילות מובנית אל המנגנון הממשלתי ועוד.
    לגבי חינוך – הוא לא יכול להתגבר על דילמת האסיר, ולא יכול למנוע פשעים לטווח הארוך, רק לצמצם את מספרם.
    הסיבה להתנהגותה של בעלת הבית פשוט יותר – אין שום תועלת בלבוא עכשיו אל הבקתה, אם תראה אותכם זה לא יעזור לה. אם תדרוש ביטחונות זה עלול להפחית את כמות הלקוחות.
    אילו אמרה שהיא מסכימה שתשאירו את הכסף שם, אז זה היה מפתיע באמת. הרי יש גם מלונות רבים שמקבלים את התשלום בסוף, וגם מסעדות ותחנות דלק.

  • אלון  ביום ספטמבר 22, 2007 בשעה 10:07 am

    כאשר נכנסנו לספריית וידאו וביקשנו לשכור סרט, נתנו לנו אותו בלי שום רישום או ביטחון. כשאמרנו שלא נוכל להחזיר את הסרט בשעות הפתיחה אמרו שנשאיר אותו תלוי בשקית על דלת החנות. יותר משכנע?

  • באנדר  ביום ספטמבר 22, 2007 בשעה 11:30 am

    שבני אדם מתנהגים לפי חוקי "דילמת האסיר"?
    אנשים הם לא מכונות לוגיות שמנסות בכל רגע למקסם רווחים פיזים.
    לבני אדם יש מערכות שלמות של ערכים, כמו מוסר, דת, משפחה ועוד שמשחקות תפקיד בשיקולים שלהם.

  • עומר  ביום ספטמבר 23, 2007 בשעה 11:45 am

    באנדר – ומדוע אתה חושב שהם לא נוהגים כך?!

    גם אם אנשים מתנהגים לפי דילמת האסיר, הרי שהמדובר בדילמת האסיר במשחק חוזר. ידוע הוא שבמשחק חוזר "אינסופי" של דילמת האסיר "כדאי לשתף פעולה". זו אחת התובנות שזיכו את פרופ' ישראל אומן בפרס נובל!

  • עומר  ביום ספטמבר 23, 2007 בשעה 4:46 pm

    אולי יש משהו בתגובה שלי לאורי? אולי הסקנדינבים מאמינים במחר ובישראל ה"עכשיו" שולט?!

  • אלון  ביום ספטמבר 23, 2007 בשעה 8:09 pm

    יכול להיות שה"מחר" בנורבגיה הרבה יותר בטוח מאשר בישראל. מצב כזה אכן מאפשר משחק חוזר. אולם זה אינו המצב בסיטואציות שתארתי, שבהן אף אחד מהשחקנים לא יפגוש את האחר שוב. דרך אגב, סיטואציה של משחק חוזר סבירה הרבה יותר בישראל. האם יש מישהו שאתה בטוח שלא תפגוש מחר?

  • עומר  ביום ספטמבר 24, 2007 בשעה 11:51 am

    על משחק חוזר מבחינת הבטחון שלנו ש"יהיה מחר". אני מניל שבנורווגיה מעט בטוחים יותר מאשר בישראל ש"יהיה מחר"….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: