חוקים שנכנסים לורידים

בעקבות הפוסט הקודם שלי, בנושא חוק הקסדות (שבו דווקא הצגתי טיעון התומך בחוק), אני מבקש לחפש חוקים שמכניסים את המדינה לורידים שלנו, בלי שום הצדקה, לדעתכם. אני מחפש הצעות מנומקות.

כ'סיפתח', אני מציע את "חוק זכויות הסטודנט", שבו החליטו מספר חברי כנסת שהם יודעים טוב יותר כיצד צריכה אקדמיה להתנהל. יש בחוק כמה הוראות מבורכות, כגון הוראת ס' 4 בדבר איסור אפליה, אבל הוראותיו בנושא זכות הערעור על ציוני בחינות, למשל, הן התערבות בלתי נסבלת בעיני בניהול הענינים האקדמיים של האוניברסיטאות והמכללות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יותם  ביום אוקטובר 6, 2007 בשעה 12:28 pm

    אתה לא מסביר, וקשה לי להבין בלי עזרה.
    התקנה לפיה לתלמיד יש זכות ערעור – ערעור שעליו לנמק, מן הסתם – לא נראית לי כמו התערבות בתכנים או ב"ניהול עניינים אקדמיים". מדובר בזכות עקרונית, שמחייבת את המוסד להיעדר שרירותיות במתן הציונים. מחייבת אותו שבהחלטות המשפיעות על עתידו המקצועי של אדם הוא יהיה כפוף לכמה עקרונות וקריטריונים. כך שהמרצים יהיו מחויבים אשכרה לקרוא עבודות ומבחנים ולהתייחס אליהם ברצינות (אגב, גם ככה זה לא תמיד קורה…).

    ואולי לא מקרי שהסעיף מופיע מיד בהמשך לסעיפים האוסרים על אפליה (או אולי גם להם אתה מתנגד?): ללא מנגונוני בקרה כלשהם על מתן הציונים יש בהחלט פתח לאפליה – לרעה ולטובה כאחד.

    מה אתה בעצם מבקש, שהמילה האחרונה של מרצה תהיה קדושה? מעל לביקורת? למה לתת כוח שרירותי כזה בידיו של מישהו? אולי כי אין לך כוח להתמודד עם טענות של סטודנטים? חבל. לטענות יש להשיב, ואם הן אינן תקפות זה רק יכול להקל על מלאכתו של המשיב.

    כמובן שגם הזכות לערער צריכה להיות מוגדרת היטב ומוגבלת (לדוגמא – מספר הערעורים שסטודנט רשאי להגיש, פרק הזמן שבו אפשר להגיש ערעור לאחר קבלת ציון, סוג הנימוקים שיכולים להתקבל – וכל הדברים הללו אכן מיושמים למיטב ידיעתי).

    אז על מה הטרוניה בעצם?

  • אלון  ביום אוקטובר 6, 2007 בשעה 4:46 pm

    אין סיבה לחשוב שמלאכתו של המרצה נעשית ללא טעויות. לכן צריך לאפשר לסטודנטים לערער. הבעיה היא כיצד למנוע ניצול לרעה של הזכות הזו. הדרך שבה הלכו כל המוסדות האקדמיים עד כה היתה להגביל כל סטודנט לשלושה ערעורים 'לא מוצדקים'. בכך ניתנת אפשרות רחבה לערעור, ובה בעת ניתן תמריץ לא להגיש ערעורי סרק. אם החוק השאיר את המצב על כנו – לא היה בו צורך. הרושם מקריאתו הוא שהוא מאפשר מספר ערעורים בלתי מוגבל ללא תלות בנימוקיהם או תוצאותיהם. לכך כוונתי במשפט "התערבות בלתי נסבלת"

  • חצבאני  ביום אוקטובר 6, 2007 בשעה 9:07 pm

    ללמוד? לא להעתיק? לבוא להרצאות? לקרוא את החומר הנדרש? לא לדבר בשעור? חוק מגוכח ציבור מגוכח. היכן ובאיזה מקום בעולם יש עוד חוק כזה? זכויות הסטודנטים ! כל השחתת החינוך הישראלי נגרמה גם ולא במעט מאבירי זכויות הילדים, כמה זכויות יש לילד יהודי בבית ספר יהודי בישראל וכמה חובות. עצוב, מצחיק, מטופש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: