לפזר את מסך העישון: חלק ב'

בחלק א' הסברתי מדוע קיימת הדדיות בין המעשן ללא מעשן, ומדוע האיסור על עישון אינו בהכרח יעיל או רצוי. בחלק זה אני בוחן האם ניתן להסתמך על השוק אשר יחלק את המקומות לכאלה שניתן לעשן בהם ולכאלה שהעישון בהם אסור, או שמא יש צורך בהתערבות של המדינה בדרך של רגולציה. אני חייב לומר שהנושא מסובך ולכן מה שכתוב כאן הוא רק קריאה למחשבה נוספת ולתגובות אינטליגנטיות!
 
לכאורה, ניתן היה לחשוב שדווקא במקומות בילוי פרטיים המשרתים את הציבור אין בעיה של השפעות חיצוניות של העישון. הרי בעליו של  מקום הבילוי נושא בעלויות שגורמים הלקוחות המעשנים, שכן ההשפעה השלילית על הלקוחות שאינם מעשנים תשפיע על רצונם להיכנס למקום הבילוי. ולהיפך, ההשפעה השלילית של איסור עישון במקום הבילוי תשפיע על רצונם של המעשנים לעשות בו שימוש, ולכן בעליו של מקום הבילוי ייקח את ההשפעה הזו בחשבון. לשם הדוגמא, אם יש 100 לקוחות ו20 מתוכם מעשנים הבעלים של מקום הבילוי ישווה את הביקוש למקום הבילוי כאשר העישון מותר לביקוש כאשר העישון אסור ויקבע מהו הרווח הגדול יותר. מאחר שהרווח בכל מצב משקף (באופן גס ובלתי מדויק) את התועלת של הנהנים מול ההפסד של הסובלים, הרי התוצאה תהיה לכאורה יעילה.
 
יתרה מכך, אם יש תחרות בין מספר מקומות בילוי, התוצאה עשויה להיות היעילה ביותר האפשרית. נניח, למשל, שיש חמישה פאבים, בדוגמא הקודמת. מאחר שיש תחרות ביניהם, ובהנחה שכולם נותנים שירות והנאה זהים, קל להראות ששיווי המשקל היחיד יהיה כאשר ארבעה פאבים יאסרו עישון ואילו החמישי יתיר עישון. אף אחד מהם לא יוכל להרוויח יותר באמצעות שינוי הכלל הנוהג אצלו.

כמו כן, אם ניתן לחלק את המרחב במקום הבילוי לאיזור מעשנים ולאיזור של לא מעשנים, יתכן שכל אחד מהפאבים יקצה את המרחב בהתאם לביקוש היחסי לאיזורים אלה. אפשרות אחרת להקצאה בין מעשנים ללא מעשנים היא הקצאה של זמן – בית קולנוע אשר יקצה חלק מההצגות בו למעשנים וחלק ללא מעשנים, לפי הביקושים היחסיים, עשוי להרוויח יותר מבית קולנוע שלא יבצע הקצאה כזו. לפיכך, כאשר ישנן אפשרויות של הקצאת מרחב או זמן בין המעשנים ללא מעשנים, בין בכל מקום בנפרד, ובין בשוק ככלל, נראה שהתוצאה תהיה היעילה ביותר האפשרית – כולם יהנו ואף אחד לא יסבול. אין צורך בהתערבות ממשלתית!
 
אבל, כפוקד פאבים מזדמן, אני חייב להודות שעד לשינוי החוק לא נתקלתי באף פאב שאסר עישון. לכאורה, אם אפילו רק 10% מפוקדי הפאבים אינם מעונינים בסביבת מעשנים, היינו צריכים למצוא כ10% מהפאבים אשר אוסרים עישון, עוד לפני שינוי החוק. מה הסיבה לכך שזה לא היה המצב?
 
על אף הדיון הרב בנזקי העישון ומטרדיו, רוב האנשים, גם אותם שאינם מעשנים, אינם נותנים חשיבות גדולה לנזקים ומטרדים אלה. הלא מעשנים מוכנים להיכנס לפאב גם אם יש בו מעשנים. בכך לא די. כדי להשלים את הטיעון צריך להבין מדוע הלא מעשנים יבחרו ללכת לפאב שבו מותר לעשן גם כאשר יש פאב האוסר עישון. הסיבה לכך היא שהבילוי בפאב הוא בדרך כלל בילוי חברתי ולא אינדיבידואלי. אנשים הולכים לפאבים בזוגות ובקבוצות. נניח כעת שיש קבוצה המעוניינת ללכת לפאב וש90% מהקבוצה הם מעשנים. הקבוצה תבחר, כמובן, ללכת לפאב שבו העישון מותר. פאבים שבהם העישון אסור יזכו רק לביקורם של בודדים וקבוצות שאחוז הלא מעשנים בהם גדול מספיק כדי שיבחרו באותם פאבים. אם אחוז המעשנים בקרב פוקדי הפאבים הוא גדול, התוצאה תהיה שיש סיכוי משמעותי שכל הפאבים יאפשרו עישון.
 
האם מצאנו הצדקה להתערבות בשוק? באופן עקרוני לא, משום שהתוצאה עדיין יעילה יותר מאשר במצב שבו העישון אסור. זה יהיה נכון גם אם שיווי המשקל שבו בכל הפאבים העישון מותר גורם לקבוצה גדולה של לא מעשנים שהיו מעוניינים ללכת לפאבים להדיר רגליהם מהם, ולבחור בצורות בילוי חלופיות. צורות הבילוי החלופיות גם הן דרך של הקצאה – אמנם לא של מרחב או זמן אלא של בילוי, בין מעשנים ללא מעשנים, והיא עשויה להיות יעילה.
 
נסכם: במקומות שבהם ניתן להקצות מרחב או זמן בין מעשנים ללא מעשנים, ויש תחרות בשוק, אין שום צורך בהתערבות. השוק יסדיר את ההקצאה היעילה. גם במקומות שבהם לא ניתן לבצע הקצאה כזו הבחירה של השוק תהיה יעילה, והיא תבצע את הפגיעה שהיא החמורה פחות – במעשנים או בלא מעשנים.
 
ניתן לראות זאת בדרך שבה השוק מטפל במטרד אחר, מטרד הטלפונים הסלולרים. בתי קולנוע מחייבים כיבוי של הטלפונים הסלולרים ומשתדלים לאכוף זאת בדרך של התראה והסברה. זאת משום שאכיפה כזו גורמת לתועלת גדולה יותר מאשר המצב שהיה מתקיים ללא אכיפה – כאשר את היעילות מודדים בתועלת משימוש בטלפון הסלולרי כפול מספר האנשים החייבים לעשות שימוש כזה, אל מול התועלת מכך שלא יעשה שימוש כזה כפול מספר האנשים (הרב עשרות מונים) שנהנה מאיסור על השימוש. מנגד, בתי קפה אינם אוסרים על שימוש בטלפונים סלולרים, על אף שיש בכך כדי להטריד את חלק מיושביהם. ככל הנראה המטרד בבתי הקפה נמוך לעומת התועלת הכוללת מהשימוש בטלפונים הסלולרים.
 
הסיפור עדיין אינו גמור. נושא אחד נותר לדיון והוא ההשפעה שיש לכללים המשפטיים מחד, ולפרסומת שנוקטות חברות הסיגריות מאידך, על ההעדפות של הפרטים. נושא זה כולל גם את החשש מהתמכרות לעישון ואת ההשפעות על הדור הצעיר. בנושא זה אדון בחלק ג' בשבוע הבא.