מ-ש-לוש יו-צא א-חד

לפני מספר ימים נדונה בוועדת חוקה חוק ומשפט הצעת חוק ממשלתית הכוללת מספר תיקונים לחוק בתי המשפט, שמטרתם העיקרית יעול מערכת בתי המשפט והפחתת העומס והסחבת. בין התיקונים מוצע גם כי:
 
"בערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום בעניינים אזרחיים ידון
בית משפט מחוזי בשניים; סבר אחד משופטי ההרכב כי יש לצרף שופט שלישי
משום שדעות חברי ההרכב עשויות להיות חלוקות או מסיבה אחרת, יצורף שופט
שלישי להרכב שייקבע לפי הוראות סעיף 38 ; צורף שופט כאמור, ימשיך בית
המשפט בדיון מן השלב שאליו הגיע, אלא אם כן החליט, מיוזמתו או לבקשת
אחד הצדדים, לשמוע את הערעור משלב מוקדם יותר."
 
פוסט זה מדוע אין לקבל את התיקון המוצע. באופן שיראה אולי פראדוכסלי, עדיף אם יורחבו העניינים שבהם ידון בית המשפט המחוזי בהרכב של שופט אחד במקום שלושה (הצעה שגם היא חלק מהתיקונים המוצעים), על פני צמצום ההרכב לשנים במתכונת המוצעת.
 
יש להעיר תחילה שההנחה לצורך הדיון להלן היא שהחסכון בכוח אדם בעקבות תיקון זה יהיה משמעותי. ההנחה הזו אינה נקייה מספקות. לפי דו"ח הנהלת בתי המשפט מספר שופטי המחוזי בארץ הוא 138. למרבה הצער אין נתונים בדו"ח לגבי חלוקת תיקי המחוזי בין תיקים אזרחיים לפליליים, בין ערעורים לבין תביעות שהוגשו למחוזי כערכאה ראשונה, ובין תיקים שנדונו בהרכב של שלושה שופטים לתיקים שנדונו בהרכב שופט אחד. לפיכך ניתן כעת לאמוד רק מהו החסכון המכסימלי בהנחה שכל התיקים נדונו בהרכב שלושה שופטים והם יועברו להרכב של שנים. בהנחה (לא מציאותית) זו, החסכון שווה לעלות העסקתם של שליש משופטי המחוזי – כ46 שופטים. דרך אחרת להסתכל על אותה התייעלות היא שמשך הזמן שתתנהל כל תביעה בממוצע יקטן בשליש (משנה לכ8 חודשים בממוצע). למעשה, החסכון נמוך בהרבה משום שהוא מוגבל רק לחלק מהתיקים האזרחיים, מה גם שרוב התיקים ממילא מסתיימים בפשרה ולכן לא יושפעו כמעט מן השינוי האמור. בנוסף על כך, בכל אותם מקרים שבהם בסופו של דבר יתווסף שופט להרכב וההרכב ידון בתביעה מחדש, עלות השופטים רק תעלה. כנגד החסכון (המוגבל) שיווצר, בכל זאת, בזמן ובעלויות, יש לשקול את החסרונות הבאים.
 
הבעייתיות בתיקון המוצע אינה נובעת מהקטנת מספר חברי ההרכב לשנים, כי אם מהפרוצדורה לצירופו של שופט שלישי (הנובעת מהחשש להעדר הכרעה עקב מספרם הזוגי של השופטים). בפרוצדורה הזו שלוש בעיות עיקריות:
 
1. הפרוצדורה תביא את שופטי ההרכב לערבב בין הכרעה מנהלית – מספר שופטי ההרכב, לבין הכרעה שיפוטית – כיצד יש לפסוק בתביעה. שופט היושב בהרכב של שנים וסבור שדעתו בשאלות העומדות במחלוקת בתביעה שונה מזו של חברו להרכב יצטרך לשקול האם לצרף שופט נוסף. מטבע הדברים, ולאור המגמה המתחזקת בבתי המשפט מזה כעשר שנים ולפיה נדרשים השופטים להוכיח יעילותם בפתרון מהיר של תיקים, הלחץ על כל שופט יהיה לעשות שימוש מועט ככל האפשר בסמכותו לצרף שופט נוסף להרכב. שופט אשר יעשה שימוש רב בסמכות הזו יחשב לtrouble maker ולמי שמעמיס עלויות על המערכת. כנגד לחץ זה, יוכל אותו שופט לשנות את החלטתו המהותית בסכסוך כדי שזו תהיה תואמת להחלטתו של חברתו (מה גם שחברתו תעשה, אולי, מהלך דומה). הצורך לשקול זה כנגד זה שיקולי יעילות מנהלית ושיקולים ענייניים בתביעה הוא פסול.
יתרה מכך, נניח ששני שופטי ההרכב לא סברו שדעותיהם יהיו שונות אולם כאשר הם מגיעים לשלב כתיבת פסק הדין סברתם מתבררת כמוטעית. גם כאן יצטרך כל אחד מהם להכריע בין הדרישה לצרף שופט נוסף ואולי להתחיל את הדיון בתיק מחדש, לבין שינוי הכרעתו ופשרה עם השופט האחר. הדילמה הזו אינה ראויה והיא מפרה את עצמאותו השיפוטית של השופט.
 
2. הפרוצדורה עשויה להביא את נשיא בית המשפט המחוזי או סגניו, הצריכים לקבוע את מי לצרף להרכב, לערבב בין הכרעה מנהלית להכרעה שיפוטית. גם אם יימנעו מערבוב שכזה, מראית פני הדברים לעולם לא תוכל להבטיח שערבוב כזה אכן נמנע. במצב הנוהג כיום נקבע הרכב השופטים במחוזי לפני שהוצגה ולו תחילת ראייה בתביעה. על פי הפרוצדורה המוצעת, צירופו של שופט נוסף ייעשה בשלב מאוחר יותר, כאשר קיים כבר מידע באשר לשאלות העומדות במחלוקת. השאלה כיצד יכול נשיא המחוזי להימנע מלהתחשב בידוע לו בשלב הזה היא קשה, ועדיף היה שלא תעלה כלל.
 
3. הפרוצדורה דורשת מהשופטים לברר את עמדותיהם בשלב מוקדם בתביעה. זה לא מכבר מלאו הכותרות בטענות כלפי שופטיו של נשיא המדינה לפיהן קבעו עמדה מוקדמת בתביעה הפלילית נגדו עוד לפני שהואשם. בין אם הטענות נכונות ובין אם לאו, ברור שקביעת עמדה מוקדמת כזו היא פסולה. על שופטת בית המשפט להכריע בסכסוך שלפניה רק בסיום התביעה והצגת הראיות והטיעונים, ולא לפני כן. דרישה לבירור עמדת השופטים בשלב מוקדם יותר פוגעת בהליך הראוי (Due Process) הניתן לצדדים.
 
 בנוסף על שלוש הבעיות הללו ישנה בעיה נוספת המשליכה על יעילותו של התיקון המוצע. ככל שצירופה של שופטת שלישית יעשה מוקדם יותר כך החסכון במשאבים יהיה גדול יותר שכן תימנע שמיעה חוזרת של הראיות. מנגד, ככל שהצירוף יעשה מוקדם יותר כך הסיכוי שהחלטת הצירוף תתברר כמוטעית יהיה גדול יותר. כיצד בדיוק ינחו עצמם שופטי המחוזי בשאלה מתי וכיצד להכריע בשאלת הצירוף?
 
לסיכום, לא
ר יעילותו המוגבלת של התיקון הזה, ולאור הפגיעה שיפגע בעצמאות השופטים וההליך הראוי, יש לדחות את התיקון. למעשה, עדיף אילו בחלק מהעניינים שמוצע להעבירם לדיון בשני שופטים ידון שופט אחד בלבד. במקרה כזה תובטח תמיד הכרעה והבלבול בין מינהל ומשפט יימנע.
 
במקרה זה נראה שהגורע משלושה, גורע, והמוסיף על אחד, גורע גם הוא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: