ייצוגית בגין נזקי אסבסט – האם אפשרית?

האסבסט, חומר הפלא של תחילת המאה הקודמת, גרם למאות אלפי מקרי מזותליומה, סרטן ומוות בקרב אנשים שבאו עימו במגע.

 

 

זרם תביעות האסבסט שהוגשו בשנות ה-70 וה-80 בארה"ב הביא לחשש משמעותי מקריסת מערכת המשפט שם ולנסיונות חדשנים לפתרון באמצעות תובענות ייצוגיות.

בישראל, מפעל האסבסט היחיד היה מפעל 'איתנית', שפעל באיזור נהריה, אולם אינו קיים עוד. לרוע המזל, שאריות האסבסט שהותיר המפעל באיזור, כמו גם השלכות האסבסט על עובדי המפעל, בני משפחותיהם ותושבי הסביבה, לא נעלמו. יתכן שנזקי האסבסט ממפעל איתנית יתגברו ומספרם יגדל עם חלוף השנים. על אף שתביעות בודדות הוגשו עד כה וחלקן אף הסתיים בפשרה, ברור שהפתרון היעיל ביותר לבעיית נזקי האסבסט שנגרמו ושאריות האסבסט שנותרו הוא פתרון קולקטיבי.

האם ניתן לנהל הליך ייצוגי בבית המשפט בגין נזקי האסבסט בישראל?

במאמר שפרסמתי לפני קבלת חוק תובענות ייצוגיות סקרתי את האפשרויות לתביעה מסוג זה, אפשרויות אשר היו מוגבלות מאד. החוק, כך נראה, הפך תביעה כזו לאפשרית, אם כי קיימים עדיין מכשולים משמעותיים בפני הצלחתה.

החוק מאפשר כיום הגשת תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי. בניגוד לעבר, תובענה כזו אינה מוגבלת כיום להוצאת צו כנגד גורם המפגע, וניתן לכלול בה גם תביעה לפיצויים. תושבי נהריה והסביבה שנפגעו ונפגעים משאריות האסבסט עשויים לתבוע במסגרת זו. בנוסף על כך, החוק מאפשר כיום הגשת תובענה ייצוגית בכל עילה שבה מוסמך לדון בית הדין לעבודה. לפיכך, תביעותיהם של עובדי איתנית גם הן ניתנות לייצוג במסגרת תובענה ייצוגית, ככל שאינן תביעות נזיקיות גרידא. מסגרות תביעה אלה לא היו קיימות לפני קבלת החוק, אולם הן אפשריות כיום.

הבעיה, כמובן, היא שהנתבע העיקרי, מפעל איתנית, כבר אינו קיים. הטלת אחריות על בעליו ומנהליו הינה בעייתית, וממילא מוגבלים נכסיהם באופן שעלול לא להספיק לפיצוי כל הנפגעים. האפשרות היחידה שנותרת היא לתביעה כנגד המדינה, אולם תובענה ייצוגית כזו מוגבלת מכוח הוראות שונות בחוק תובענות ייצוגיות.

יחד עם זאת, בעיות אלה אינן צריכות להרתיע עורכי דין מפני בחינה של אפשרויות תביעה במקרים הראויים, ואינן צריכות למנוע מבתי המשפט מלתת פרשנות תכליתית ויצירתית לחוק תובענות ייצוגיות באופן שיאפשר תביעות אלה. אזלתן היד בטיפול בשאריות האסבסט נמשך גם היום. יתכן ותובענה ייצוגית תסייע בפתרון כולל ויעיל לבעיה.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On יוני 19, 2009 at 5:38 pm

    נניח לרגע בצד את המכשלולים הלא מעטים שלהם אתה מודע היטב ביחס להגשת תביעה ייצוגית. מהי עילת התביעה של הפרט? את מי תכלול בתביעה? את מי שכבר חלה או מי שלא חלה ולא ברור אם יחלה בעתיד? האם העילה היא דאגה שמא אחלה בעתיד? האם אתה מתייחס לנזקי גוף בלבד או לנזקי רכוש? האם השוני בין כל תובע מבחינת גיל,מצב משפחתי,הכנסה וכיו"ב לא די בהם כדי לשלול את אפשרות צירופם.
    מבחינה עובדתית רשימתך מלאה באי דיוקים עובדתיים רבים מדי-אגב תביעה קבוצתית או מעין קבוצתית אחת הוגשה ולדעתי סיכוייה קלושים
    אבל העתיד יוכיח.

    הערה אני מייצג נפגעי אסבסט לא מעטים וככול שאני מכיר את המטריה ואני מכיר אותה די טוב ההבדלים בין התובעים השונים רבים מאד-כך גם סכומי הפיצויים
    הנפסקים

  • אלון  On יוני 19, 2009 at 8:16 pm

    אכן ההבדלים בין התובעים השונים הם רבים. אכן יש שאלה באשר לזכויות תובעים עתידיים. אכן יש שאלות קשות של אחריות וקשר סיבתי.

    כל אלה היו קיימים גם לפני החוק החדש. החוק רק הקל על הגשת התובענות הייצוגיות (להבדיל מקבוצתיות, לפי חוק למניעת מפגעים סביבתיים). יתרה מכך, כל הבעיות האלה היו קיימות גם בארה"ב. כפי שהסברתי במאמר המקושר לפוסט (אתה מוזמן לקרוא), ההבדל בין ישראל לארה"ב הוא שבארץ לא נוצר לחץ של תביעות אינדיבידואליות על בתי המשפט. לכן, נכונותם של בתי המשפט להתמודד עם בעיות מסוג אלה שאתה מציג היא נמוכה בהרבה. השאלה היא מי יהיה עורך הדין שייקח את הסיכון, ובעיקר, האם יש רווח משמעותי במקרה של הצלחה. כפי שהסברתי, בהעדר נתבע עם נכסים, ובהינתן המגבלות על אחריות המדינה בייצוגיות, התשובה לשאלה אחרונה זו אינה מעודדת.

    ולבסוף, אפילו אם המטרה היא רק לנקות את עירך, נהריה, ואת יתר האיזור משיירי האסבסט, ייצוגית עשויה להיות דרך טובה לכך.

  • גולדבלט משה  On יוני 19, 2009 at 9:28 pm

    הנובעת כנראה מחוסר ידיעה-תביעות נפגעי אסבסט נידונות כל הזמן ואני עצמי טיפלתי ומטפל ברבות כאלו בהצלחה .
    באשר לתביעה לפי החוק החדש-לאחר כשלון התביעה הקבוצתית נגד המדינה שקבעה שהמדינה אינה גורם "מפגע" הוחלט לפנות בשלב זה למסלול אחר-כעת התפרסם מכרז וקיימת הידברות לחלוקת עלות הפינוי.
    מכל מקום ביחס לפיצויי נזנקים ההבדלים בין התובעים,העובדה שכל אחד נחשף בנסיבות שונות,בזמנים שונים וכיו"ב מונעים כל אפשרות להגיש תביעה ייצוגית או קבוצתית וזו אינה דרך נכונה ,יעילה ,או הוגנת

  • אלון  On יוני 20, 2009 at 12:02 am

    השאלה אם זו דרך יעילה או הוגנת תלויה בשאלה כמה נפגעים יש, מה נזקיהם הכוללים, ומה הסכומים שניתן יהיה לשלם להם. התביעות שאתה, ועוד מספר עורכי דין, מנהלים, הן טיפה בים התביעות הפוטנציאליות. השאלה היא האם ימומש פוטנציאל זה.

    כאמור, בארה"ב הפתרון לתביעות אלה היה במקרים רבים פתרון קולקטיבי. המקרים שם אינם שונים מהותית מאלה בארץ. גם שם היתה התנגדות להליכים ייצוגיים בתחילה. על התוצאות, נכון להיום, ניתן ללמוד הן מהמאמר שלי והן מהקישור (על "תובענות ייצוגיות").

  • גולדבלט משה  On יוני 20, 2009 at 7:00 am

    והוא בשעתו שכנע אותי שבתחום האסבסט אין מקום לתביעה ייצוגית. המסקנה הייתה שונה ביחס למפעל הוגרם מטרדים בריאותיים קשים לכל הסביבה שנזקם קטן ודומה אך משותף לרוב הנחשפים לן.
    בתביעות אסבסט המאפיין הוא שרובם המכריע של הנחשפים או שהם חולים ממש ואז יש לבחון באופן פםרטני את נזקו הממשי של כל אחד,או שכל נזקם הוא דאגה וחרדה עקב חשיפתם,מבלי שיש להם נזק ממשי אחר-אני לא מכיר עילת תביעה כזו בדין המהותי ואף אתה מציין שאינך עוסק כלל בדין המהותי במאמרך
    על הצד הפרקטי כיום עקרן של התביעות ביחס לאסבסט נוגע למחלו המזותליומה וסרטן הריאות. אין די נתונים אבל על פי רישום הסרטן הלאומי קיימים כ32 מקרים בשנה-רובן של התביעות מסתימות בפשרה כי סכומי הפיצוי מתייחסים לראשי הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים[רוב החולים הם בגיל פנסיה]
    בין התובעים קיימים הבדלים רבים כמו מתי הייתה החשיפה,אופי החשיפה[ישירה או משנית או סביבתית] גיל התפרצות המחלה,פגיעה או היעדר פגיעה בכושר עבודה או בהכנסות וכיו"ב מאפיינים פרטנייים חשובים-
    נדמה לי שהנסיון להגיש תביעות יצוגיות בארצות הברית התייחס לכאלו שכל לא חלו-אבל לא בדקתי לעומק נקודה זו
    כאשר המשאבים לפצות נפגעים מוגבלים מן הראוי שהם יופנו לנפגעים הקשים יותר ולא לכלל הנשדפים שברובם לא חלו כלל

  • גולדבלט משה  On יוני 20, 2009 at 7:02 am

    התכוונתי ל32 מקרי מזותליומה בשנה-יש הערכה שההמספר יגדל
    ביחס לעילת תביעה מהותית -הכוונה לפיצוי בגלל דאגה וחרדה מפני מחלה

  • אלון  On יוני 20, 2009 at 9:52 am

    משה,
    אתה צודק בכך שאיני מתייחס לדין המהותי ואיני מומחה בו. אני מסכים גם שכאשר המשאבים מוגבלים, מן הראוי שיופנו לנפגעים הקשים יותר. הבעיה, לכן, היא לחזות כמה כאלה יהיו בעוד 5,10 או 20 שנה. האם ראוי לפצות את אלה שמחלתם התפרצה כיום על חשבון מי שמחלתו תתפרץ בעוד 10 שנים?

    אחת הנקודות המרכזיות במאמר שלי היתה שאין בגובה הנזק (הגבוה) כדי לשלול את האפשרות לתובענה ייצוגית. הדברים ברורים במקרים שבהם הנכסים של הנתבע אינם מספיקים לפיצוי כל התובעים.

    ההבדלים בין הנפגעים ברורים לי. יחד עם זאת ברור לי גם שפיצוי יעיל וצודק לא צריך להתבסס על עקרון "התובע ראשון זוכה". הבדלים בגובה הנזק ניתנים לפתרון אינדיבידואלי. הקריטריונים לאחריות וחלוקה צריכים להיקבע באופן אגרגטיבי.

    באשר לארה"ב, התביעות התייחסו לכאלה שחלו וכאלה שלא חלו. אחת הבעיות שעליהן עמד בית המשפט העליון בארה"ב היתה בצורך לייצוג נפרד של שתי הקבוצות הללו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: