קנאת סופרים

לקראת סוף השבוע ותחילת עונת המלפפונים התלבטתי אם לכתוב על רכיבה באופני fixed-gear (והסכנה בלחיצה על המעצור הקדמי במהירות גבוהה – סכנה שלגביה יש לי מידע אמפירי עדכני, לאחר שלושה שבועות עם שתי ידיים בגבס ותחבושות), או על השפעתם של מצילים על הסיכוי לטבוע, מחד, ועל הרומנטיקה שבשקיעת השמש בחוף, מאידך.

 

אבל הבוקר זימן לי נושא מעניין הרבה יותר: ביטול הזכייה בפרס "ספיר" לספרות עקב הגילוי המרעיש על קשריו של יו"ר וועדת הפרס, יוסי שריד, עם הוצאת "ידיעות ספרים" שהוציאה את הספר הזוכה, "אחוזת דג'אני" של אלון חילו, ועם עורכת הספר (אחייניתו). על אף שכתבו על כך כבר כאן, כאן, וכאן, אולי יש בכל זאת חצי דבר שטרם נאמר.

 

קראתי את תגובתו של שריד והשתכנעתי – השתכנעתי שקשריו לא השפיעו על החלטתו והשתכנעתי שהיו רבים שהיה להם עניין בביטול הפרס (ביניהם מו"לים וסופרים מאוכזבים, פרנסים במפעל הפיס, ועוד). אם אכן כך, ההחלטה לבטל את הפרס היתה מוטעית.

 

על פי הדיווח בעיתון ההחלטה לבטל את הזכייה בפרס הסתמכה על חוות דעתו של יועץ מפעל הפיס רון שפירא. לא קראתי את חוות הדעת, אולם אני סבור שהיא היתה צריכה להבחין בין מקרה שבו קיים חשד למשוא פנים לפני ההחלטה בדבר הזוכה בפרס, לבין מקרה שבו החשד מתגלה רק לאחר ההודעה על הזוכה. במקרה הראשון, די בחשד למשוא פנים כדי לשנות את הרכב הוועדה. במקרה האחרון, צריך לבדוק ולבחון שקרבתו של השופט אכן השפיעה על החלטתו. חשד גרידא אינו מספיק.

 

הסיבה להבדל נעוצה בדיוק באינטרס שיש למאוכזבים הרבים לבטל את ההחלטה שהתקבלה נגדם. כל אותם מאוכזבים המתינו להחלטת וועדת הפרס. עד להחלטה היה כל אחד מהם בגדר מועמד שסיכוייו, לפחות בעיני רוחו, היו משמעותיים. חלקם (אם לא כולם) ידעו בוודאי על קשריו האמורים של שריד, אולם הם סברו, באותו זמן, שסיכוייהם עדיין טובים. בתנאי חוסר הוודאות שהיו באותו זמן, לא היה בקשרים אלה כדי להוות סיבה מספיקה לחשש שלהם ממשוא פנים שיפגע בהם (מה גם שבשנתיים הקודמות שבהן כיהן שריד כיו"ר הוועדה, לא היה הזוכה קשור להוצאת "ידיעות ספרים"). אם הם סברו כך, מה לנו, העומדים מן הצד, כי נחשוב אחרת.

 

אכן, אילו היתה הטענה על קשריו של שריד עם ההוצאה עולה מראש, היה צריך לתת לספק לפעול כנגד שריד ולבטל את מינויו. אולם היום, לאחר שהכרעה בדבר הזוכה בפרס נפלה, ניתן לבדוק כיצד התקבלה והאם היתה לקויה. ביטול הזוכה בפרס ללא בדיקה כזו יביא לכך שלאחר כל החלטה ינברו המפסידים בקורות חייהם של חברי הוועדה, ומובטח שבמקרים רבים ימצאו קשר לזוכה. יתרה מכך, גם אם יגלו בעיה כזו לפני ההחלטה, יעדיפו להמתין עד לקבלתה. רק אם יפסידו, יצאו בקריאות "חמס". תוצאה כזו היא בלתי נסבלת.

 

יתרה מכך, קשרים דומים לאלה שהיו לשריד קיימים תמיד, שהרי שופט בתחרות ספרותית צריך שיהיה קשור לעולם הספרות. ההחלטה לבטל את הזכייה בפרס עלולה להביא כל שופט לפסוק דווקא כנגד מי שיש לו קשר (רופף) אליו גם אם הלה ראוי, לדעת אותו שופט, לזכות בפרס. שהרי, הצבעה לטובת המועמד הקשור תהיה בגדר חשודה כנגועה במשוא פנים. שופטים הנוהגים בדרך זו אינם טובים יותר משופטים הפוסקים לטובת המקורבים אליהם. אלה, גם אלה, אינם פוסקים לפי מיטב הבנתם ושיפוטם. כולם הופכים להיות יותר 'politically correct' ופחות correct. ההשפעות השליליות שיש לכך כבר נותחו בספרות הכלכלית.

 

חבל. חבל שדווקא כאשר יש אפשרות לעודד ספרות טובה שלא בדרך התערבות בשוק והגבלה על הוזלות מחירי הספרים, קמה לה קנאת הסופרים ומכשילה את המפעל.

 

אני רץ לקנות את "אחוזת דג'אני".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי דר  ביום יולי 4, 2009 בשעה 5:22 am

    מדבריך ניתן כאילו להבין שחובת הגילוי הנאות אינה משתתפת במשחק הזה.
    על פי מה שפורסם היה על השופטים למלא טופס גילוי נאות.

    ציטוט ממעריב:
    "יש לציין כי במפעל הפיס ניסו במהלך השנים למנוע מקרים כגון אלה וחייבו את השופטים לחתום על טופס גילוי נאות, שבו הם מצהירים על קשריהם המשפחתיים/עסקיים עם מי מהמועמדים או מהוצאות הספרים. הירשפלד הודה כי לא הצהיר על הקרבה למטלון, שריד טען כי "הוא חושב שהצהיר".

    מה ניתן להבין מהתשובה של שריד?

    ובאופן כללי יותר: מה הדין אם שופט נמנע – במתכוון – לבצע גילוי נאות?

    האם עובדה שכזו, כשלעצמה, אינה רלוונטית לסיטואציה?

  • גיורא פישר  ביום יולי 4, 2009 בשעה 6:11 am

    ליוסי דר
    הנהלת מפעל הפיס הודתה ופרסמה שאריאל הירשפלד הצהיר על קרבתו לרונית מטלון. הפקידים תייקו את הודעתו בלי לקרא אותה.

  • הכחשאי  ביום יולי 4, 2009 בשעה 11:07 am

    אין בעיני ספק ששריד נכשל בכך שלא נמנע מלהצביע על ספר שערכה קרובת משפחתו. המבחן המוצע, האם כשלון זה הוא שהשפיע על עמדתו, הוא כלל בעייתי. הוא קשה להוכחה, אולי אף בלתי-אפשרי, ולכן מציב מכשול לא ראוי ביחס לאותם מקרים שבהם ניגוד העניינים כן השפיע.

    מצד שני, האינסטינקט של מניעת השימוש בניגוד העניינים כקלף מיקוח למקרה של אי-זכיה כן מייצג בעיני אינטרס לגיטימי. אמנם, קשה לצפות ממישהו שמועמד לפרס שיתחיל לנהל הליכים כנגד מעניקי הפרס. אך במקרה זה אני מניח (לא בלי קושי) שההוצאות חזקות דיין, ומקורבות דיין למפעל הפיס, כדי שיוכלו להציף את ניגוד העניינים. במצב כזה אפשר להחיל את הכלל שמקובל בהליכים משפטיים – מי שיודע על ניגודי העניינים חייב להעלות את הטענה, ולא – הטענה פוקעת לו.

    השאלה, אם כן, היא האם ההוצאות ידעו על ניגוד העניינים של שריד. ואם ידעו, היה מקום לעמוד נגד בקשת הפסילה.

  • dugmanegdit  ביום יולי 4, 2009 בשעה 3:29 pm

    לו כי הוא יוסי שריד או כי הטיעון שלו באמת משכנע? אותי הטיעון הזה לא משכנע, בעיקר לאור העובדה שורבין יצאה מגדרה כדי לקדם את הספר הזה וקצת קשה לי להאמין שלדוד יוסי זה לא הזיז. ולעניין ההיתממות: יוסי שריד מעולם לא העביר על מידותיו. כולם חטפו משבטו בין אם חטאו בפלילים ובין אם נתנו מכרז לעמותה שבן הדוד השלישי מצד אבא שלהם הוא חבר של מנהליה. אדם שכזה אינו יכול להרשות לעצמו התנהגות שכזו. ואם מרשה הוא, הרי שמעלה עליו הכתוב כאילו לקח שוחד ממש!

  • יאיר דקל  ביום יולי 4, 2009 בשעה 4:01 pm

    אינני אוהב את גישתו לציונות של אילן חילו ואני מעריך אותו ככותב מצויין.
    אבל אני מאד נפגע כשגורמים פוליטיים מתככים תככים ומחפשים עילות ותירוצים כדי לבטל פרס ספרותי.
    הגורמים הללו פועלים באופן שוטף ובאותה שיטה נגד עתונאים ונגד חופש הדיבור.
    זה הרבה יותר גרוע מאשר פרס שניתן כדין או שיש בו פגם.
    אסור היה לבטל את הפרס אחרי שניתן. מפעל הפיס נהג בפזיזות ובשיקול דעת גרוע.

  • מואיז  ביום יולי 4, 2009 בשעה 5:51 pm

    כל מי שעוסק קצת בספרות יבין שמצב ניגוד האינטרסים שמתואר במעשיו של שריד הוא כמעט עניין של יום-יום ובלתי נמנע כמעט לחלוטין.

    יש בערך 10 הוצאות לאור חשובות בארץ שספריהם מגיעים לפרס ספיר ויש להניח שכול השופטים לפרס פירסמו בשלב זה או אחר באחת ההוצאות האלה או בכמה מהן.

    לגבי העריכה של אחיניתו, זה נראה לי קצת קטנוני. זה הספר של חילו , לא שהעורכת שלו. באמת הולכים רחוק מדיי.

    בכול מקרה יש כאן אולי חשד קטן שבקטנים אבל לא נראה לי שהוא נדיר במקומותינו, תמיד יש סיפורים כאלה מאחורי הפרסים (הוא גם לא נדיר בפרסים אחרים בעולם), ועל פי כל מה שקראתי אין שום מקום לשלול את הפרס מחילו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: