שאלות למר קניוק

שלום מר קניוק. קראתי אתמול בעיתון שסיפרת בכנסת שעבדת שנה שלמה על ספר וקיבלת 11,000 ש"ח. סיפרת גם שאתה מרוויח שקל וחצי על כל ספר. האמת היא שאני, כמו חברים שלי שאוהבים לקרוא ולקנות ספרים, מאד נהנים מההוזלות הרבות שיש היום על ספרים. אתה מבין – אנחנו יכולים לקנות יותר, לשלם פחות, ובעיקר – לקרוא יותר.

אבל אתה מייצג את הסופרים ולא את הקוראים, ולכן יש לי שתי שאלות לשאול אותך, רק כדי להבין את המצב שלך לאשורו:
1. כמה עותקים מכרת מהספר, וכמה מתוכם נמכרו במחירי הוזלה? הרי יכול להיות שכמו כל גוף כלכלי, גם הוצאת הספרים מעוניינת להחזיר את הוצאותיה כמה שיותר מהר. במקרה כזה היא בוודאי סיכמה איתך חוזה שבו הרווח שלך מהספרים הראשונים שנמכרים הוא נמוך ואילו לאחר מכן הרווח עולה. מעניין, דרך אגב, כמה הרוויחו הוצאת הספרים ורשת השיווק על הספר הזה. בכל מקרה, שאלה היא גם כיצד השפיעו ההוזלות (אם היו בכלל כאלה) על מכירות הספר שלך. אולי הן הגדילו את המכירות ואז, יתכן, הרווחת פחות על כל ספר אבל מכרת יותר ספרים. בסך הכל יכול להיות שלא הפסדת. תבדוק…

2. כמה כסף הרווחת בשנה האחרונה? אני יודע, זו שאלה מעצבנת ואין שום סיבה שאני אכנס לך לכיס. אבל כפי שאתה מבין, אתה מציע לממשלה להיכנס לכיס שלי. חוץ מזה, כבר שיתפת אותנו בהכנסותיך, אז בוא נעשה גילוי מלא. כמה כסף נכנס לחשבונך בשנה החולפת מכל הספרים שכתבת עד היום? כדאי אולי להזכיר שזכויות היוצרים שלך בספר יימשכו שנים רבות ובכל אחת מהן ייכנסו לקופתך הרווחים ממכירתם, בין אם תכתוב עוד ספרים ובין אם תעשה דברים אחרים. דרך אגב, אם הרווחת גם מהרצאות, כנסים וכו', גם הרווחים האלה קשורים לפעילותך הספרותית הברוכה.

 

אם המסקנה מהתשובות לשאלות הקודמות הן שמצבך הכלכלי באמת קשה, אולי באמת צריך לתמוך בך באמצעות קרנות ייעודיות לעידוד ספרות איכות. לך על זה, במקום להוסיף לנו עוד רגולציה במדינה שגם כך הרגולציה בה עברה מזמן את גבול הנסבל.

     

    אלון

    פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

    תגובות

    • יעל ישראל  ביום יולי 21, 2009 בשעה 9:54 am

      אתה יכול להיכנס לכיס שלנו, אלון, אנחנו לא מתביישים. אני יכולה להגיד לך ששלושת ספריי הרוויחו פחות מעשרת אלפים שקל. כתבתי אותם על פני עשרים שנה. אחת מהם נכתב בשבע שנים. הרווחים של חבריי לא רבים יותר. חברי הוציא ספר בידיעות, וכבר באותה שנה הספר נמכר כספר שני בשקל. ורובנו לא מתלוננים, כי אנחנו כותבים משום שאנחנו מרגישים צורך עז לכתוב, ולא כדי להרוויח. מצד שני, הנגיסה של ההוצאות ספרים היא ענקית. ואגב, אולי זה לא ידוע לך, אבל הדוחות הכספיים של הוצאןות הספרים מאוד מפוקפקים. וישנן הוצאות שממש מרמות את הסופרים בגדול. אינך מכיר את התחום הזה, אז אינך יודע.
      ואני יכולה לספר לך על המון בעיות שיש בתחום הזה. ורובנו איננו יורם קניוק, איננו מפורסמים כמוהו, אבל אנחנו כותבים ומוציאים לנו ספרים בטובי ההוצאות, אבל רווחים אין.

      מצד שלישי, אני שמחה שקוראים יכולים להרשות לעצמם ספרים היום, כך אולי יקראו יותר. אולי.

      אז יש כל מיני צדדים.

      אני יכולה רק לומר לך עוד משהו קטן. ספרי הרביעי, שאותו כתבתי עם נולי עומר, פורסם בהמשכים בווי נט לפני שנתיים וחצי. וקיבלתי עליו תשלום גבוה במאות אחוזים מכל התמלוגים שקיבלתי יל ספריי שראו אור בדפוס בהוצאות הטובות ביותר, ואגב, במקרה גם ההגונות ביותר.

      אז אולי העתיד הוא פרסום ברשת, באיזשהו אופן שכרוך בפרסומות, ואולי כך ישלמו יותר לסופרים.

    • אלון  ביום יולי 21, 2009 בשעה 10:07 am

      אני מסכים שמכירת ספרים אלקטרוניים יכולה להשפיע על הרבה טיעונים בדיון הזה. הצעת החוק של הורביץ בכלל לא מתייחסת לכך.

      אני שמח שהרווחת הרבה יותר בפרסום האלקטרוני. זה מראה שיש דרכים שבהן כולם ירוויחו בלי שהממשלה תאמר לנו מה לעשות.

      דרך אגב, גם בפרסום אלקטרוני עם פרסומות יש בעיות רבות, שזה כמובן לא המקום לעמוד עליהן

    • נועם  ביום יולי 21, 2009 בשעה 10:45 am

      מה שאתה מתעקש לא להבין הוא, שירידת הרווחים של ההוצאות מדרדרת גם את רמת ההקפדה על עריכה, תרגום, התקנה וכולי. וזה, בסופו של דבר, אם אתה אדם שאכפת לו קצת מאיכות הספרים שהוא קורא (ולא קורא קהה חושים שכל מה שיגישו לו אכיל בעיניו) – פוגע גם בך.
      אם המירוץ הוא רק הוצאת ספרים שישרדו את טעם הקהל הרחב וירימו ראש מעל ערימת הספרים בחיסול, לא יוציאו כאן ספרים קצת יותר זויתיים, שלא פונים לכל דוד ודודה.
      אני לא יודע אם אתה דוד, אולי אתה כן – אבל לגופו של עניין, הטיעון שלך מכסה חלקית בלבד את טובת הקהל.

    • רוני  ביום יולי 21, 2009 בשעה 11:05 am

      זה לא רק ההוצאות, אגב, אפילו לא בעיקר.
      50-60 אחוזים הולכים לחנויות. למעשה הסופר מקבל תמלוגים רק על חצי מהסכום מלכתחילה.
      אני לא בהכרח בעד רגולציה, אבל אין ספק שמדובר בנושא מורכב מכפי שהוא מוצג כאן.

    • יעל ישראל  ביום יולי 21, 2009 בשעה 11:16 am

      נועם צודק, כעורכת אני רואה את ההדרדרות כבר כמה שנים, לעומת מה שהיה בעבר. ספרים שאני עורכת שלא עוברים התקנה ועריכה לשונית, ומסתפקים בעבודת העורך, זה גם מפיל עלינו המון עבודה, וגם גןרם לכך שנשארות טעויות, כי כמה כבר אפשר להעמיס על אדם אחד.
      לא ארד לפרטים, מפאת כבודם של אנשים, אבל ישנם סיפורים ממש מסמרי שיער, כולל זה שנותנים חחח לסופר עצמו לבצע הגהה, כי רוצים לחסוך ולא להעסיק מגיה, אבל הסופר הרי אינו מגיה מקצועי, לא?. וכהנה וכהנה. בקיצור, לא אומרת שרגולציה תביא לסדר בנושא הזה, אבל איכשהו חייבים להתארגן מחדש, כדי שעולם הספרות לא יהיה כה פרוץ לכל רוח קלילה שנושבת.

    • אלון  ביום יולי 21, 2009 בשעה 11:59 am

      הרבה תשובות כבר נתתי
      http://www.notes.co.il/klement/57875.asp
      וכן
      http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,38297,.aspx

    • סופרת  ביום יולי 21, 2009 בשעה 1:35 pm

      מאחורי (או בעצם לפני) כל הפולמוסים ניצבת עובדה אחת קשה: סופרים לא יכולים להתקיים ממקצועם.
      כל הגורמים שמתעסקים בספר עד שהוא מגיע לקונה – כולם מתפרנסים ממקצועותיהם, מלבד היוצר/ת.
      ועם זה אין לאיש (מלבד הסופרים) שום בעיה, שהרי אנחנו כותבים מתוך צורך והנאה, זה לא מספיק?
      זה העיוות הנורא מכל, והוא נוגע גם ליוצרים בתחומים אחרים המסתופפים מתחת לכותרת "תרבות".
      זו נקודם המוצא שממנה יש להתחיל כל דיון, גם את זה שמשווה בין נפח הכיס של הקונה לנפח כיסו של היוצר.

    • גילי  ביום יולי 21, 2009 בשעה 1:37 pm

      מסכימה עם אסתי שהגיבה אצלך ביוני. מסכימה גם שעודף רגולציה הוא דבר מיותר. במקום לחוקק חוקים חדשים, יש לדאוג לאכוף את החוקים הקיימים, ולפרק את המונופול הקמעונאי שמוחץ את חנויות הספרים העצמאיות, את הוצאות הספרים הקטנות ואת היוצרים.

    • אסתי  ביום יולי 21, 2009 בשעה 1:38 pm

      זה שאחרי הויכוח שכבר היה לנו כאן על הנושא הזה בדיוק, ועל הרמה שיורדת בהוצאות הספרים בגלל המכירות המטורפות וכו' אתה, כדברי נועם "מתעקש לא להבין"

      ולכן אני לא מבינה למה אתה חוזר ושואל את אותן שאלות שממילא אתה לא מתכוון להקשיב לתשובות

      ולכן גם כל הדיון הזה מיותר.

    • נטלי מסיקה  ביום יולי 21, 2009 בשעה 1:59 pm

      שמי שכותב פסקי דין מתפרנס מעבודתו, מי שכותב לעיתונות מתפרנם מעבודתו , מי שכותב מכתבים של הבוסים שלהם מתפרנס מעבודתו גם מי שכותב דוחות חניה מתפרנס מעבודתו. רק מי שכותב ספרות יפה לרוב לא יכול להתפרנס מעבודתו ונדרש לעסוק בעבודות אחרות. מכאן שהחברה שלנו חושבת שהכתיבות הנ"ל חשובות בהרבה מכל כתיבה ספרותית באשר היא.

    • יואב  ביום יולי 21, 2009 בשעה 2:43 pm

      אלון צודק. באמת שאין להסתכל על הרווח של הסופר מהספר כמקור הכנסה, אלא על הכנסים שאליהם הוא מוזמן.
      אבל את ההגיון הזה צריך להמשיך ולפתח.
      אין גם סיבה שזמרים יקבלו יותר משקל על דיסק שהם הוציאו – הם הרי יכולים להרוויח בהופעות.
      ובעצם- זה גם הפתרון לגרעון של האוניברסיטאות- למה שמרצה ירוויח יותר משני שקלים להרצאה (+נסיעות) אם בעצם זה שהוא מרצה הופך אותו למבוקש בכל מיני כנסים של דהמארקר – שיקבל את הכסף משם.
      מה, אלון, רגע, אתה לא חושב שזה נכון שישלמו לך רק שני שקלים להרצאה של שעה וחצי שאתה מעביר? אבל הרי אתה עצמך מבין שאם ישלמו לך ולמרצים אחרים שכמותך רק שני שקלים להרצאה (+נסיעות כמובן, לא נשכח את הנסיעות) אז החינוך יהפך לזול יותר והרבה יותר אנשים יוכלו לבוא ללמוד. וזו הרי המטרה שלך, לא? להפיץ את הידע.

      מה? אם ישלמו רק שני שקלים להרצאה זה יוריד את רמת ההרצאות והמרצים? זה ידרדר את החינוך?
      אבל… אבל… מה הפתרון? המילה הנוראה הזו? רגולציה?

    • אלון  ביום יולי 21, 2009 בשעה 4:24 pm

      בנסיון לתגובה עניינית:
      דווקא אקדמאים הם דוגמא לכך שאפשר לכתוב מבלי לקבל שום תמורה עבור הכתיבה. אקדמאים לא מקבלים שום תשלום עבור מאמרים שלהם שמפורסמים בכתבי עת מדעיים.
      המוניטין שאקדמאים מקבלים עבור כתיבתם מאפשר להם להשתכר מהרצאות, כנסים וכו'

    • יאיר  ביום יולי 21, 2009 בשעה 6:41 pm

      אנשי אקדמיה (הכוונה לא למרצים במכללות) כן מקבלים שכר על כתיבתם – משלמים להם על מנת לעסוק במחקר . (ההוראה היא החלק הפחות חשוב בעבודתם).
      חוץ מזה, עליהם לפרסם כדי לקבל קידום (תקן, פרופסורה וכו') שמיתרגם לכסף.

    • רוחמה  ביום יולי 21, 2009 בשעה 6:47 pm

      בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של קניוק, לא ממש הוגן מצדך לצפות שייצא למסע הרצאות ברחבי הארץ עם טנדר של אמנות לעם.

    • צ'יקי  ביום יולי 21, 2009 בשעה 11:13 pm

      מצחיק איך קניוק שדיבר מדם לבו, הפך כאן לחשוד.
      אני יכול להעיד על עצמי שכאדם צעיר יותר הופעתי לפחות במאתיים הופעות שירה בכל רחבי הארץ ובעולם (אני כרגע בסן פרנסיסקו), פרסמתי כמה ספרים וכתבי עת, וההכנסות שלי מספרות ושירה, מכירות, הופעות וכו', בחמש השנים האחרונות קטנות מההכנסות שלי בשבועיים עבודה בעיתונות. אני מבין שאתה נלחם בחוק הצרפתי, יתכן שהוא לא חוק מושלם. אני, כמוך, בעד מחירי ספרים נמוכים יותר, כדי להנגיש אותם לא רק לשכבה קטנה, מעין הוא בן 350 עמודים ונמכר ב17 ש"ח. אני אפילו בעד שיגנבו ספרים (כולל שלי, כמובן), שזה נושא אחר.
      אבל אתה צריך להבין את המציאות, והיא שעושקים כאן את הסופרים כשעסקי הספרות מגלגלים מיליארדי שקלים.
      אני אישית יוצר פחות מצליח מקניוק, וגם מתעסק בשירה, שהיא מלאכה פחות מכניסה, אבל העניין עם קניוק וסופרים אחרים מכעיס.
      מדוע כל שרשרת המזון מרויחה, והסופר שעליו מתבסס הכול מפסיד?
      האם זה נראה לך הגון?
      אתה קורא לקניוק לצאת ולהרצות, מדוע שלא תציע לחנויות הספרים לוותר על הוצאות הלוביסטים ולהעביר את הכסף לסופרים?
      איזה פתרון אתה מציע למצב?

    • יואל  ביום יולי 22, 2009 בשעה 12:27 am

      שרשתות הספרים יחלקו את הספרים בחינם וישלחו את המנהלים, היחצנים והמוכרים לתת הרצאות.

    • אלון  ביום יולי 22, 2009 בשעה 7:21 am

      הנקודה היא לא שסופרים ירוויחו מהרצאות. הנקודה היא שלא יתערבו במחירי השוק של ספרים.
      באשר להרצאות – כל הכוונה היתה לומר שהמוניטין של סופרים משמש אותם גם מעבר לשוק הספרים. בין אם הנקודה נכונה ובין אם לאו, אם צריך לתגמל סופרים, צריך לעשות את זה, אבל לא באמצעות רגולציה של מחירי ספרים.

    • נטלי מסיקה  ביום יולי 22, 2009 בשעה 7:58 am

      כמה כבר אפשר להרויח מהרצאות? שמעת על סופר שמרויח מהרצאות כמו ביבי או ברק למשל? אין דברים כאלה. ואם סופרים היו מקבלים תגמול ראוי על עבודתם זה לא היה משנה להם בכמה כסף מוכרים את הספרים שלהם. מסכימה עם המגיב שכתב שכל מי שנמצא בשרשרת המזון נהנה מפירות היצירה מלבד היוצר.
      ועוד הערה הסטורית קטנה: אחד הסימנים הראשונים ליצירתה של ציויליזציה אנושית היא הופעתם של סופרים בחצרות המלכים במצרים ומסופוטמיה באלף השני לפני סה"נ. כבר אז היה מי שחשב שצריך לתחזק אנשים שאינם עוסקים בייצור מזון כדי להעלות ולתעד את יוקרתו של האל/ השליט/ הממלכה/ השפה. נדמה שהיום המגמה התחלפה ויוצרים נתפסים כ"אוכלי חינם" ומיותרים. עצוב כי זה מעיד יותר מכל על המקום הנמוך שהגענו אליו.

    • ש  ביום יולי 22, 2009 בשעה 2:38 pm

      איך זה שכולם מפנים אצבעות מאשימות לרשתות ואף לא אצבע אחת להוצאות הספרים
      שיוצאות פה קדושות כל כך
      אולי גם להן יש חלק בעובדה שהסופרים מרוויחים כה מעט?
      ועוד משהו
      ייתכן כי העובדה שקניוק מרוויח מעט קשורה לעובדה שהוא מוכר מעט.
      יעל ישראל כותבת שהיא מכרה עוד פחות ואף הרוויחה פחות
      ועל זה יש לומר רק שעד כמה שזה מצער, ככה הם החיים
      אם הציבור מחליט לקנות את מירי רוזובסקי ולא את קניוק זה לא אשמת איש מלבד הציבור
      איך חקיקה תעזור לזה? קניוק ויעל ישראל ימכרו פתאום יותר?
      אולי שאסתי סגל תקנה מהדורות של סופרים שלא נמכרים ובכך תתרום לספרות בישראל. פילנתרופיה זה חשוב

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום יולי 22, 2009 בשעה 7:21 pm

      אני חושב שיש אשם אחד למצב:
      אליעזר בן יהודה.

      אם שפת היהודים בישראל הייתה, אנגלית או גרמנית או רוסית היה שוק הרבה יותר גדול לסופרים, והספרות בישראל הייתה יכולה להתקיים בכבוד.

    להשאיר תגובה

    הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

    הלוגו של WordPress.com

    אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

    תמונת גוגל

    אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

    תמונת Twitter

    אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

    תמונת Facebook

    אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

    מתחבר ל-%s

    %d בלוגרים אהבו את זה: