ביטוח רכב ואופנועים – הניתוח הכלכלי המוטעה של ידין ענתבי

בויכוח שניטש לאחרונה בנוגע לביטוח החובה של רוכבי האופנועים נדמה כאילו אין תשובה לטיעוניו הכלכליים של המפקח על הביטוח, ידין ענתבי. לגישתו, הסיכונים לתאונה של רוכבי אופנוע גדול עשרות מונים מהסיכון לנוהגים ברכב, ולכן על רוכבי האופנוע לשאת בעלות הביטוח של הסיכונים הללו. הפחתה במחירי הביטוח לאופנועים מביאה לסבסוד שלהם על ידי נהגי המכוניות. סבסוד כזה, כך טוען ענתבי, מביא לעידוד השימוש באופנועים באופן שאינו יעיל.
מפתיע, אבל טיעונו של המפקח על הביטוח יסודו בטעות. אמנם, תמחור מלא של נזקי התאונות בביטוח האופנועים יביא לבחירה נכונה בין רכיבה על אופנוע לבין הליכה ברגל, אבל הוא לא יביא לבחירה נכונה בין רכיבה על אופנוע לנסיעה במכונית. הסיבה היא שפרמית הביטוח של נהגי המכוניות אינה מכסה כיום את הנזק שגורמת מכונית נוספת על הכביש, או בשפה כלכלית, את הנזק השולי שגורמת אותה מכונית.
בתאונות בין שני רכבים שבהם מעורב אופנוע הנזק, בדרך כלל, הוא הנזק לרוכב האופנוע. לכן, אם הביטוח של נהג האופנוע מכסה את מלוא הנזקים שנגרמים לו בתאונות, הוא מכסה למעשה את סך הנזקים שנגרמים באותן תאונות. לעומת זאת, הביטוח של נהג המכונית מכסה רק את הנזקים לנהג ולנוסעים ברכבו, ואינו מכסה את הנזק לנוסעים ברכבים אחרים או באופנועים המעורבים בתאונה. לכן, הביטוח של נהג המכונית אינו מכסה את סך הנזקים שהוא גורם. התוצאה היא שיש תמריץ יתר להשתמש במכונית בהשוואה לאופנוע.
אדגים באמצעות דוגמא מספרית פשוטה: נניח שרוכב האופנוע יהיה מעורב בתאונות עם רכבים אחרים שהנזקים הכוללים הצפויים בהן (מחושבים לאחר הכפלה בסיכויי התאונה) הם 400. הנזקים הללו הם, רובם ככולם, נזקים לרוכב עצמו ולכן הם מכוסים בפרמיית הביטוח שלו. לעומת זאת, נניח שהנזקים הצפויים בתאונות שבהן מעורב נהג המכונית שווים ל300 – 100 מתוכם נזקים לנהג ו200 נזקים לנהגים אחרים, במכוניות ובאופנועים. לפי גישתו של ענתבי עלות הביטוח לאופנועים צריכה להיות 400 ועלות הביטוח לנהגי המכונית 100. אולם למעשה, ההבדל בנזקים הכוללים בין האופנוע למכונית הוא רק 100 (ההפרש בין 400 ל300).
דווקא ה'סיבסוד' כלשונו של ענתבי, עשוי להביא לכך שההבדל בעלות הביטוח יהיה שווה להפרש בין הנזקים שגורמים האופנוע והמכונית. אם, לדוגמא, יועברו 100 מנזקי התאונה בין מכונית לאופנוע למבטח המכונית, עלות הביטוח של האופנועים תרד ל300, ואילו עלות הביטוח של המכוניות תעלה ל200. ההפרש בין עלויות הביטוח של המכונית והאופנוע יהיה קטן יותר, במקרה זה 100, ובכל מקרה יהיה קרוב יותר להפרש בין הנזקים שהם גורמים למעשה. רק כך הבחירה בין השימוש במכונית לשימוש באופנוע תהיה יעילה כלכלית.
המפקח על הביטוח צודק בכך שקביעת פרמיות מדורגות המותנות במאפייני הרוכב היא יעילה. נכון גם שהעלאת הפרמיות של רוכבי האופנועים תביא לבחירה נכונה יותר שלהם בין רכיבה באופנוע לבין הליכה ברגל או שימוש בתחבורה ציבורית. אולם הוא טועה בטענתו שסיבסוד רוכבי האופנוע על ידי נהגי המכוניות יביא לבחירה לא נכונה בין השנים. במצב הקיים כיום פרמיית הביטוח של נהגי המכוניות היא נמוכה מדי בהשוואה לפרמיית הביטוח על אופנועים. הסיבסוד יביא לתיקון המעוות בבחירה בין אופנוע למכונית.