גלעד שליט – ניתוח מהראש!

בויכוח על עיסקה להחזרתו של גלעד שליט חוזרים המתנגדים לעיסקה על הטענה שיש לשקול אותה מהראש ולא מהלב. הטענה, בניסוח אחר, היא שכל אלה שמבקשים לאשר את העיסקה מדברים מהלב, מתוך הזדהותם עם גלעד ועם משפחתו, אבל ניתוח קר של השאלה מוליך לתשובה לפיה מחיר העיסקה גבוה מדי.

האמנם?

ניתוח 'מהראש' של הבעיה צריך להפריד בין שיקולים שלאחר החטיפה (שיקולי ex post) לשיקולים הנוגעים להשפעה על התנהגות בעתיד, הן בצד הישראלי והן בצד הטרור (שיקולי ex ante). את הניתוח הזה יכול לעשות כל אדם לעצמו, גם אם אינו בעמדה המחייבת אותו לקבל החלטה.

נתחיל עם שיקולי ex post:

מנקודת המבט שלאחר החטיפה השאלה אינה שונה מזו שעולה בכל משא ומתן – האם המחיר שמשלמים נמוך ממה שמקבלים בעיסקה? האם הוא גבוה מהמחיר המכסימלי שראוי לשלם בעיסקה?

צריך להדגיש שהשאלה הזו שונה מהשאלה האם המחיר שמשלמים הוא המחיר הנמוך ביותר שניתן להשיג. השאלה הזו נוגעת לטקטיקת ניהול המשא ומתן – האם כדאי להיות 'קשוחים' יותר במשא ומתן כדי להשיג נמוך יותר, תוך לקיחת סיכון שהמשא ומתן יעלה על שרטון. אין הרבה מה לומר לגבי טקטיקת ניהול המשא ומתן במקרה הזה משום שהמידע לגביו אינו ציבורי. 

אולם, השאלה הנוגעת למחיר המכסימלי שראוי לשלם היא שאלה שניתן לענות עליה גם ללא המידע החסר. היא שאלה שנוגעת למחיר חיי אדם העומדים על הכף כיום אל מול הגדלת הסיכון לחיי אדם בעתיד. בדיקה מהירה של החלטות שאנו מקבלים מדי יום מעלה שאנו מוכנים לשלם עבור דברים ששווים פחות בהרבה מהצלת חיי אדם, מחיר ששוויו בתוחלת חיי אדם הוא גדול. לדוגמא, כולנו מוכנים לקחת סיכון למוות בתאונת דרכים כדי להגיע למחוז חפצנו. אנחנו לוקחים על עצמנו, לבד וכחברה,  סיכונים מדי יום. לרובם איננו מודעים אולם כולם (מהסלולרי שאנו משתמשים בו ועד לרכיבת האופנים בשבת בבוקר) מביאים לסיכון חיים מסוים.  הטענה ששחרור האסירים יגדיל את הסיכון להתקפות טרוריסטיות שבהן ישתתפו האסירים המשוחררים בעתיד אינה גוררת את המסקנה שמחיר זה אינו שווה את הצלתו של גלעד. גם אם ידוע שיהרגו 100 אנשים בעתיד, עדיין הסיכוי למותו של כל אחד מאיתנו הוא מבוטל, ולכן הסיכון הכולל – לכולם – עשוי להיות כזה שנסכים לקחת אותו בתמורה לחייו של גלעד.

יתרה מכך, חלק מהמתנגדים לעיסקה טוענים שיש לשחרר את גלעד בפעולה צבאית. מנקודת המבט ex post, המחיר שישולם בפעולה צבאית בחיי אדם בשני הצדדים הוא בוודאי גדול מזה שישולם עקב שחרור האסירים. לפיכך, הטענה הזו בוודאי אינה משכנעת.

נעבור לשיקולי ex ante:

הטענה העיקרית היא ששחרור אסירים תמורת גלעד ידרבן את ארגוני הטרור לבצע חטיפות בעתיד. פרשנות אחת של הטענה הזו היא שסירוב לשחרור אסירים יביא לכך שלא יחטפו עוד חיילים ואזרחים בעתיד. הטענה הזו אינה משכנעת. גירסא משכנעת יותר היא שהסירוב לשחרר אסירים יקטין את המוטיווציה לבצע חטיפות בעתיד. הבעיה היא שחטיפות כאלה יבוצעו בכל זאת (גם אם בתדירות נמוכה יותר). השאלה, לכן, היא האם ההפחתה בסיכוי לחטיפות שווה את מחיר חייהם של חיילים ואזרחים שיחטפו. כל אחד מאיתנו יכול לענות גם על השאלה הזו. האם היית מסכים להגדיל את הסיכוי שתחטף, תמורת הידיעה שאם תחטף יעשה כל דבר כדי לשחרר אותך, לרבות שחרור אסירים נוספים? התשובה, כך נראה לי, חיובית בהנחה שהגדלת הסיכוי להחטף אינה גדולה מדי.

לבסוף, ברור שסירוב לשחרור אסירים בעסקת חילופי שבויים תשפיע על התנהגותם של חיילים ונכונותם להתנדב לצבא. גם ההשפעה הזו צריכה להילקח בחשבון.

 

לסיכום, הניתוח ה'קר' של עיסקת שליט אינו מצביע על כך שאין זה ראוי לשחרר אסירים בטחוניים, אלא להיפך. הראש, אם כן, רק מאשר את נטייתו הברורה של הלב!

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  ביום דצמבר 22, 2009 בשעה 5:29 pm

    את הטיעונים היותר ממוזרים שהעלת שבוודאי לא יכולים לנבוע מהראש ואף לא מהלב .להשוות את הסיכון ש כל אחד מאיתנו עקב העסקה כבסיס לתמחור העסקה. איזה אבסורד זה? לפי אותו הגיון גם ההיפך הוא נכון הקרבת 10,000 איש למשימה חשובה יכולה להיות מוצדקת רק בגלל שהסיכון השולי של כל אחד מאיתנו נמוך מאד. אתה משווה כאן שני פרמטרים שאינם בכלל על אותה משוואה

  • יוסי דר  ביום דצמבר 22, 2009 בשעה 5:53 pm

    החשבון שלך לוקה מבחינה זו שאתה מתעלם מכך שאותם מאה הרוגים פוטנציאלים שאתה מדבר עליהם ייהרגו בפעולות טרור, וזאת – להבדיל ממוות בתאונות דרכים, או סכנה כתוצאה משימוש בסללורי וכו'.
    כלומר, שלא רק מפלס ההרוגים יעלה, אלא גם מפלס הטרור, וזה אינו שווה במידה.
    כי הטרור טבעו שהוא מחלחל אל כל אחד מאיתנו ומשבש את מהלך החיים של כל אחד מאיתנו ביציאה לקניון, בנסיעה באוטובוס וכו' וכו'.
    אני מכיר אישית אנשים שעד היום – שנים לאחר הפיגועים הגדולים – לא מעזים להתקרב למקומות שבהם ארעו פיגועים.
    החרדה מפיגוע – במיוחד אצל הרגישים והחלשים שביננו – היא עצמה פיגוע.

    ובאחת – מתמטיקה לא עובדת כאן.

  • אזרח.  ביום דצמבר 22, 2009 בשעה 6:18 pm

    *

  • יונתן  ביום דצמבר 22, 2009 בשעה 6:46 pm

    קוראים לזה רציונליזציה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 22, 2009 בשעה 11:05 pm

    "גם אם ידוע שיהרגו 100 אנשים בעתיד, עדיין הסיכוי למותו של כל אחד מאיתנו הוא מבוטל, ולכן הסיכון הכולל עשוי להיות כזה שכל אחד מאיתנו יסכים לקחת בתמורה לחייו של גלעד."

    לא הבנתי… אם ימותו 100 אנשים בעתיד כתוצאה משחרור הרוצחים אז אתה בעד כי הסיכוי שההרוג יהיה אתה או אחד מהחברים/משפחה שלך הוא קטן?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 12:54 am

    קראת את מה שכתבת? קראת עוד פעם? איזה אוסף של שטויות. אתה עושה צחוק מעצמך. אני תומך בעסקה אבל מה עשית פה זו הדגמה נפלאה של איך נועצים חץ ואז מסמנים סביבו מטרה (ואז רצים ומראים בגאווה לחבר'ה).

  • אזרח.  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 7:25 am

    הראש ומה שיש בתוכו לדרגת אלילות.מבחינתם הראש ומה שיש בתוכו הם האורים והתומים בבואם לגבש עמדה.איינשטיין (אדם שנודע הרבה בזכות החשיבה מהראש ) צוטט פעם אומר ש.."We should take care not to make the intellect our god. It has, of course, powerful muscles, but no personality.

    וחכמים אמרו:"ב,יב [ט] אמר להם, צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושוע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. חזר ואמר להם, צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר, עין רעה; רבי יהושוע אומר, חבר רע; רבי יוסי אומר, שכן רע; רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם–אחד לווה מן האדם כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר "לווה רשע, ולא ישלם; וצדיק, חונן ונותן" (תהילים לז,כא); רבי אלעזר אומר, לב רע. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 6:10 pm

    אתה מעמיד הכל על הסיכון האישי. אם זהו השיקול היחיד אז מה אכפת לי מגלעד? שחרורו או אי שחרורו לא ישפיע כהוא זה על הבטחון האישי שלי (לטענתך). עדיף לי שלא ישתחרר ואז אפילו העלייה, השולית לטענתך, ברמת הסיכון האישי לא תתרחש. אומר יותר מזה, יש לא מעט אנשים בסביבתי הקרובה, שאכפת לי אם יפגעו או לא. סטאטיסטית יש עלייה משמעותית בסיכוי שאחד מהם יפגע (על אף שהעלייה ברמת הסיכון האישית של כל אחד מהם היא שולית). את שליט איני מכיר. מצידי שישאר בשבי. מה אכפת לי?

  • אלון  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 7:03 pm

    אכן, אם לא איכפת לך מגלעד שליט אין סיבה שתרצה להגדיל את הסיכון לכולם, כולל אותך. הטענה לא היתה שצריך להשוות את הסיכון האישי שלך לשחרורו של גלעד. הטענה היתה שצריך להשוות את סך הסיכונים האישיים לשחרורו של גלעד. על העדפותיך האישיות לגבי חייו של גלעד שליט ניתן ללמוד רק ממה שאתה כותב. על העדפותיך, כמו העדפותיהם של אחרים, לגבי סיכון קטן לחייהם ניתן ללמוד מפעולות שהם עושים מדי יום.

  • אלון  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 7:13 pm

    הסיבה לכך שיתכן שמותם של 100 אנשים בעתיד שווה חייו של אדם אחד כיום קשורה לשתי טענות – ששווה לדון בהן, אולם כדאי שזה יהיה באופן אינטליגנטי:
    1. הנזק השולי לכל אחד מאיתנו עקב הסיכון הנוסף הוא קטן ועולה בסיכוי (הוא קטן יותר ככל שהסיכוי קטן יותר)
    2. הדרך לקבל החלטה אצל מקבלי ההחלטות היא לעשות אגרגציה של הנזקים השוליים של כולנו. כך אכן נכתב "הסיכון הכולל…". כל אחד מאיתנו יכול לחשוב ולשקול לעצמו את הבעיה ולהחליט מה גישתו לגביה בהינתן הסיכון לעצמו ולאחרים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 7:28 pm

    הטענה שלי היא שהסיכוי לפגיעה ביקרים לי גם הוא צריך להכנס לשקלול. ועלייתו של סיכוי, סיכון, זה אינה שולית כלל ועיקר.

  • אלון  ביום דצמבר 23, 2009 בשעה 7:40 pm

    אתה באמת צריך להכניס את זה לשקלול, כמו גם את עליית הסיכון לכולנו. חשוב על הסיכון שאתה מעמיד בו אותם כאשר אתה נוהג אותם לטיול. מכך תוכל לגזור את תג המחיר שאתה שם על הגדלת הסיכון עבורם.

  • נטע  ביום פברואר 10, 2010 בשעה 11:14 pm

    מדוע דווקא כך החלטת שמקבל ההחלטות משקלל את הסיכון? הרי מבחינת מקבל ההחלטות רציונלי יותר לראות את 100 האנשים שימותו כתוצאה מהמהלך כנתון ודאי (ככל שהוא אכן ודאי) ולא לבחון את אחוז הסיכון המתפזר על האוכלוסיה.
    כאשר כל אחד מאיתנו אומד את התנגדותו או תמיכתו בעסקה, הדרך לעשות זאת היא אכן לבחון בכמה היא מגדילה את הסיכון האישי שלי (או של מקורבי ויקירי), ובהנחה שהסיכון של 100 איש מתפזר היטב על פני שישה מיליון, מדובר בסיכוי זניח ולכן אסכים לעסקה.
    אולם זוהי אינה (כך אני מקווה לפחות) דרך החשיבה הרצויה של מקבל ההחלטות. הוא מבחינתו אינו חושב כמו כל אדם פרטי המשקלל את סיכוניו שלו, אלא כמו חברת ביטוח, היודעת שההסתברות שהמאורע יתרחש הוא ודאי, ועכשיו יש להשוות את הנזק הכולל (100 אנשים מתים) אל מול הרווח הכולל (אדם אחד חי). חישוב זה בכל זאת מעלה שמקבל ההחלטות לא צריך לאשר את העסקה (אם אלו הנתונים שעומדים משני צידי המשוואה, והזנחתי כעת פגיעה מוראלית וכן הלאה שיקולים שאתה מעלה, לטובת המתימטיקה הצרופה). בניגוד לחברת הביטוח, שמאזן הרווח שלה חיובי, מקבל ההחלטות יודע שהוא עתיד לצאת בהפסד מה"ביטוח" של שליט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: