הפוסט הבא הופיע היום בגלובס
הצעת חוק בתי המשפט (בוררות חובה) עוררה ביקורת חריפה בטענה שאינה חוקתית. אכן, הצעת החוק, בנוסחה הנוכחי, פוגעת בעקרונות יסוד של כבוד האדם ושל שוויון, משום שהיא מעבירה את סמכות השיפוט בחלק מהתביעות מבתי המשפט, שהינם זרועה של המדינה, לבוררים פרטיים. יש לזכור שבסופו של כל הליך אזרחי עומדת לשכת הוצאה לפועל, וזו עשויה לנקוט באמצעים חריפים נגד החייב, אם יפסיד במשפט. יוצא שהמדינה תפעיל את סמכויות ההוצאה לפועל שלה על סמך פסק דינו של בורר פרטי, אשר בניגוד לבוררות מוסכמת, נכפה על הצדדים.
אולם, בוררות חובה אינה המצאה ישראלית. למעשה, בוררות חובה נוהגת בכעשרים מדינות בארה"ב וכן במספר בתי משפט פדרליים. אמרנו נוהגת, אולם בהבדל אחד משמעותי – פסק דינו של הבורר אינו מחייב את הצדדים וכל אחד מהם רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שזה ינהל את המשפט מחדש, de novo, תוך שהוא מתעלם מהליך הבוררות והראיות שניגבו בו. ההצעה בישראל מאפשרת ערעור לבית המשפט, אולם בית המשפט לא אמור להתעלם מהליך הבוררות והוא יגבה עדויות מחדש רק לפי שיקול דעתו.
נראה כאילו המילים בוררות חובה בלתי מחייבת הינן אוקסימורון – כאילו הן מכילות סתירה פנימית. אולם, לא כך היא. החובה היא לעבור בהליך בוררות לפני ההליך המשפטי. תוצאתו של הליך הבוררות אינה מחייבת את הצדדים משום שכל אחד מהם יכול לפנות לבית המשפט ולנהל את ההליך המשפטי מחדש.
האפשרות לפניה לבית המשפט de novo מקלה את הפגיעה החוקתית במידה רבה. בה בעת, מחקרים בארה"ב מצביעים על כך שאחוז קטן מהמתדיינים מנצלים את הזכות לפניה לבית המשפט לאחר הליך הבוררות. התוצאה היא שבוררות החובה הלא מחייבת עשויה להקל את העומס על בתי המשפט, ובה בעת לשמור על זכויותיהם של המתדיינים לכבוד ולשוויון.
ועדיין, נשאלת השאלה האם בוררות חובה בלתי מחייבת אכן תקל את העומס על בתי המשפט? התשובה, מסתבר, תלויה בשני גורמים: עלויותיו של הליך הבוררות, והמידה שבה התוצאה של הבוררות חוזה באופן מדויק את תוצאת המשפט. ככל שעלויות הליך הבוררות נמוכות יותר, והחיזוי שלו מדוייק יותר, כך הוא יביא להגשת יותר תביעות, אולם אלה יסתיימו לאחר הליך הבוררות ואחוז קטן מאד מהן יעבור להליך משפטי נוסף, de novo. הסיבה היא פשוטה – לאחר שהבורר יתן את פסק דינו, שני הצדדים ידעו שהתוצאה במשפט לא תהיה שונה באופן משמעותי. ואם כך – לשם מה לפנות להליך נוסף שבו יידרשו להוציא הוצאות משפט נוספות?
יש לציין שגורמים שתובעים או נתבעים מספר רב של פעמים בבתי המשפט (בנקים, חברות ביטוח, רשויות המדינה ועוד) עלולים להתנהג באופן אסטרטגי ולהתעקש להמשיך להליך משפטי אחרי כל בוררות, כדי להרתיע את הצד שכנגדם. ניתן לצנן התנהגות אסטרטגית כזו באמצעים שונים, כגון הטלת הוצאות, אולם הדבר דורש חשיבה נוספת ומקורית.
ניתן לסכם ולומר שכדי שהליך הבוררות יעמוד במבחנים חוקתיים, ובה בעת יקל על העומס בבתי המשפט עליו לעמוד במספר תנאים: 1. עליו לאפשר משפט de novo לאחר הבוררות. 2. עליו להיות מהיר וזול. 3. עליו לחזות באופן מדויק ככל שניתן את תוצאות המשפט. מן הראוי שדיוני וועדת חוקה חוק ומשפט ישקלו את הצעת הבוררות חובה בהתאם לקווים מנחים אלה.
תגובות
ההשוואה לארה"ב קצת מטעה. בארה"ב יש זכות למשפט מול מושבעים (כולל תיקים אזרחיים), ולכן במקרה כזה המושבעים צריכים להיות חשופים לכל חומר הראיות de-novo. לשופט עצמו יש יכולת תמרון יחסית מוגבלת במקרה כזה.
כמו כן, בארה"ב רואים בדיוק ההפך. במקום לפנות למשפט אחרי בוררות באופן קבוע, כמעט כל החברות (בעיקר הבנקים) מחתימים מראש את הלקוח על הסכמה ללכת לבוררות (במדינה שנבחרת ע"י החברה כמובן). ברוב החוזים האלו הבוררות היא סופית, ויש כאן וויכוח לגבי הלגיטימיות של סעיף כובל כזה.
ראה למשל כאן:
http://www.creditcards.com/credit-card-news/credit-card-arbitration-1282.php
http://www.washingtonpost.com/politics/supreme-court-considers-whether-right-to-sue-means-only-right-to-arbitration/2011/10/11/gIQAhvoidL_story.html
יאצק, אמנם, נראה כי המושבעים בארה"ב אינם בעלי דעה מעבר לשופט, הם רק ממליצים על דעתם ולרוב השופט מקבל את דעתם (שהיא גם נכונה בדרך כלל בכל אופן).
עם זאת, ביום שהמושבעים יוכלו להמליץ על העונש (אנשים מהעם ממליצים על העונש), זאת באמת תהיה פריצת דרך, כמובן שהכל תלוי באישור השופט.
אני לא חושב שיש לשפוט אדם אשר עורך ייעוץ אסטרטגי לבנקים ונכשל בכך, הוא בסך הכל ייעץ ולא אמר לבנק בדיוק מה לעשות, ועל כן שכרו אותו בשל כישורים אלו.
כמו בכל דבר, יש תמיד מקום לטעויות.