במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, בעריכת בני ציפר, הופיעה בשישי שעבר אסופת שירים של סמואל בקט. אל האסופה צורפה תמונה, שלפי הנטען בה היתה של המחזאי, הסופר והמשורר הידוע:
גופו החטוב של בקט חילץ קריאות קנאה מכל מי שקרא במוסף.
שבוע לאחר מכן התפרסמה הידיעה הבאה במוסף "תרבות וספרות":
המצחיק בכל הסיפור הוא לאו דווקא הטעות המביכה של מוסף רציני בעיתון רציני, אלא הדרך שבה בחר להתייחס אליה – תוך שהוא גוער בכל מבקריו העסוקים ב"חיפוש אחר השגיאות של הזולת." התגובה, לדעתי, מביכה עוד יותר מהטעות.
תובנה ייצוגית 
תגובות
ההתפתלות של ציפר לא מעניינת. כלומר, היא צפויה. תודה שהבאת את זה. גם אני נדהמתי מגופו הספורטיבי של בקט והחמצתי את ההתנצלות המצחיקה של ציפר.
הצעתו של ציפר לאדם להתמקד בשגיאותיו שלו היא נפלאה, וחבל שהוא לא נוקט בה בעצמו