מירב מיכאלי כותבת על סידור המדפים בשופרסל. הרשת מתכוונת לסדר בעצמה את המדפים ולגבות מהספקים מחיר שגבוה בערך פי שלוש מעלויות הסידור. מיכאלי מתלוננת על כך שבעלי שופרסל לא מעבירים את ההפרש לעובדות שיסדרו את המדפים, וקוראת לחקיקה שתסדיר את הנושא.
כרגיל, הכל הפוך!
הבעיה בהסדר החדש היא יכולתה של שופרסל, שיש לה ככל הנראה כוח מונופוליסטי, לגבות מהספקים את המחיר, שגבוה מעלות הסידור. מאחר שהמחיר יגולגל על הצרכנים, הפגיעה העיקרית תהיה בהם. שופרסל היתה יכולה לאפשר לצרכנים את כל היתרונות שנובעים מכך שתעביר את סידור המדפים אליה, ולהעלות את מחירי המוצרים רק במחיר העלות של הסידור. העלאה זו היתה מתקזזת עם הורדת המחירים על ידי הספקים (שאינם נושאים בעלויות הסידור יותר). הצרכנים היו מרוויחים סידור טוב ויעיל יותר, שופרסל, הספקים והעובדים לא היו נפגעים.
תובנה ייצוגית 
תגובות
אני לא מבין מדוע התחשבות בעובדים ובשכרם, אינם נושא כלכלי ליגטימי.
אני חושב שגם כוונת המאמר הייתה לכוון לא לרק לדוגמה הספציפית הזאת אלא לכל מצב שבו החברה מרוויחה עוד והרווחים לא הולכים למי שעושה את העבודה (קרי העובדים) אלא לבעלים של הישות המשפטית הזאת.
חלק גדול מהבעיה היא שהעמדה שרווח של בעלי חברה שאינם יורדים לעובדים היא תפיסה ליגטימית.
למי יש בכלל רצון כוונה או חשק להוריד את המחירים לצרכן הסופי? מהיכן לך הרעיון הזה? כוונת שופרסל לשלוט ביצרנים, במשווקים ובצרכן הסופי ולהגדיל כך את הרווחים של הבעלים
ידוע וברור שהמקום על המדף משפיע על הקנייה. מתי לאחרונה התכופפת למדף התחתון במדף השימורים?, למשל.
במקביל שופרסל מתחיל לייצר מזון בשמו. עכשיו יהיה כאן דואופול או טריפול בייצור ובשיווק.
ברור גם שבהמשך שופרסל יבקש בונוס מהספקים על מקום במדף. כך הוא ישלוט גם ביצרנים, גם במערכת השיווק וכמובן במחיר לצרכן.
זה כל הסיפור. מירב מיכאלי זה כיסוי ערווה לשוקן המצוי בצד של בעלי שופרסל בכל מקרה.
דאגת אמת לעובדי שופרסל הייתה ארגון עובדים חזק וחוזה קולקטיבי. הצעת לחוק שכר מינימום אופייינית לעבדי שוקן הרי כל אחד יודע שחוק זה אינו מופעל כלל.